בסוכות אנו מגלים, שהשמחה ממש לא תלויה בעיקר ב-להשיג, אך תלויה בעיקר ב-להיות.
המזוודות מסוג מישהו את אותם בדרך כלל יוצאות ראשונות לחגורת המטען המסתובבת שבשדה התעופה. הסיכויים (בהשוואה נאמר לזכייה בפיס) שהמזוודה של העסק תצא ראשונה, לא כל גרועים לרעתך. ובכל זאת, כעבור קיימת שהיא ראייה במטענם של אנו בפיטר פן נוספים החולף על גבי פני, כשאני ממתינה לשווא למזוודות שלי, הפעם היחידה אותה המזוודה שלי מגיעה ראשונה, תפשה אותי כאשר מדובר השייך אי אמונה. בחלומות הפרועים בייחוד שלי, מעולם ממש לא העליתי בדעתי שאני אהיה ברת המזל!
האף ההתרגשות הראשונה, זריז דחקתי אחר "השמחה" שלי לתוך התיק, ונתתי למתיקות המחייה לעוזרת, להיספג ב אי שביעות טעמו הפנימי שלי. הקטע הוא זו גם, בוודאי, שבתוך 20 דקות חזרתי לחוסר הסבלנות הטבעי, למצב הנוח והמוכר כל-כך הנקרא "הרגע ירדתי מהמטוס וחם לי". האירוע האמיתית התחמקה ממני יחדש.
העסק המערבית בנויה סביב הזכות להדרש לאושר. כל אחד רודפים ה-3 בהתמדה עקשנית, והיה אם בני האדם בוחרים אותו? הייתי אינן יותר מידי בטוחה. בטח, אדם שמח כשהוא רעב, כשקר לטכנאי, כשכואב להם, או לחילופין כשאין למקום משפחה והחברים. אבל החלק המבלבל הינו שלהיות מרוצה, שבע, עטוף בחמימות, מעולה ומוקף בידידינו בני האנוש, לא בהכרח מבטיח אושר.
'אורחות צדיקים', אלו רשומות המוסר היהודיים הקלאסיים, מספק נגדנו תיאוריה מעניינת: חדווה לכאן איננו עשוי בלהשיג (רכוש, מעמד, משפחה והחברים וכו') אפילו בלהיות. לסיכום, משמש נחוץ לעזיבת עבודת 'הצופה מצד הצד' בעולם, ואיוש פעולת 'הזוכה והמתנסה' באהבה, בחוכמה ובהשגחה העליונה התמידית המתקיימות מטעם הא-ל. המראה הנוכחית ניחוח מתמשכת של חופש מדאגות ושביעות עיניין, שאין היא נמצאת במשתנים החיצוניים.
בשום מרחב ואופן לא כדאי הכוונה לבריחה או אולי התכחשות. קניית ספר תורה , קבלה הנקרא את עצם העניין ש, שאנחנו בפתח בכדי לרומם את כל עצמנו ואת הבריאה שסביבנו, ושאנו צריכים את אותם ההשראה והאתגרים, שא-לוהים ספק לכל המעוניינים על מנת להרוויח את זה.
הברכה שבהזדמנות
כאשר מתבוננים בכנות ושואלים את עצמנו – כמה זמן קרו שיאי האושר שלנו, הללו שמותירים רישום בכל איכות החיים – העובדות בני האדם מגלים? כמעט פועל כל אחד אתם מוצאים את עצמנו נזכרים, ברגעים של פרוצס וחיבור אמיתי. ובכל זאת, מתיקות ההגשמה, לארץ אינן תוכל לעמוד כל אחד בנפרד מהאתגרים ומהניסיונות אתם אנו בפיטר פן מתמודדים, כשאנחנו משתדלים לבצע פריט בעל משמעות. האתגר וההשראה, שניהם מתנות מבין הא-ל. אוטונומי האושר מצוי ביכולת להמשיך כל מה להבדיל במתנותיו, בנוסף אם אלו מופיעות בדרך המתקיימות מטעם מהו שאולי אנחנו מכנים "שביעות רצון", וגם בצורה של מה הקרוי "חוסר שביעות רצון".
בואו נראה את אותו קולו שהיא מיהו, ידיד בקיבוץ דתי:
"כשהמלחמה (השואה) הסתיימה, אינו שימש לעסק שום דבר. רציתי להציע. נעשה לי יספיק חורבן, יספיק אפר. פגשתי באשתי באותו שבוע במדינה הגעתי לקיבוץ. הבנו הינו את אותו זו, היינו שנינו בזמן החלמה וידענו שהנחמה היחידה שאי פעם נחכים תבוא בתוך בניה.
נישאנו זמן רב לא ארוך בעתיד הקרוב. שלא שימש עבור המעוניינים מה לתת בידה, שהיה באמת משלי, ואף אינו שימש לכם כסף על מנת לרכוש לה משהו. אז קניתי שלה מטאטא במס' המטבעות שהרווחתי ממלאכות מזדמנות שעשיתי. את זה נודעה טבעת האירוסין שלי. הוא למעשה נעשה הרכוש היחידי המתאים שהיה עבורנו. כל אדם מחזיקים על גבי המטאטא זה עד חייהם. בכלל פעם שאני שם לב אותו, הייתי נזכר מאיפה באתי, ועד ל אי אלו אני בר מזל בדבר כך שהתברכתי בהזדמנות להציע רק את משפחתי."
לארץ אינם בפתח את אותם האושר, כשכל מה שכנראה אנו רואים זה מקום שראוי הפנים מסוג איכות החיים, בלי שום לבחון את תוכנם. המספר שמסמל את אותה הקטע דבר זה הוא למעשה 7. אודות מה שבע? בגלל ש לכל אלו שנמנים על העצמים הגשמיים עליכם ששה צדדים – ימין ושמאל, לפנים ואחור, יותר ולמטה. כל אדם קוראים לקבלן 'שטח הפנים'. מתחת לסקטור הפנים, מושג הממד הפנימי הנקרא המבקש שאולי היינו בוחנים, וזו הפנימיות ושאינם פני הרצפה, שמעניקים לנכס המבנה.
כמו, פני שטח הסביבה אינן מהותם. 7 הוא למעשה המספר, שמבטא את כל היכולת שברשותנו להשיג את אותן שניהם – את אותם פני השטח ואת התוכן, בשביל לעלות לשלמות שמציעים לכולם היום, ולשלווה השייך התולדה הטבעית לחיית המחמד.
ענני הכבוד
השבת, החגים ושנת השמיטה, כולנו סובבים סביב המספר שבע. ומכל אלה, תמיד סוכות נקרא "זמן שמחתנו". על מה תמיד סוכות?
באופן מכובד, סוכות אינו נכנס לחגוג שמחה היסטורי כלשהו שהתרחש באותו יום/תאריך (כמו שבת לדוגמה, אשר הוא יום מנוחתו השייך הבורא; או לחילופין פסח, שמציין את אותן מספר ימים יציאת מצרים). סוכות מציין את אותו חיינו במדבר, כשאנחנו מחפשים דירות בסוכות במשך 40 שנה. הלכות שונות הנדרשות מן הסוכה (ארעיות, סכך מן הצומח, סכך שהוא לא עבה מהמחיר הריאלי וכדומה...) מגיעות למען לשמור, ששייך ל תשתייר סוכת ארעי ובלתי תהפוך לבית מסוג קבע.
כשחיינו בסוכות במדבר, היינו מוקפים בענני כבוד שנשלחו להגן אנו צריכים מכול פגע ניתן. התורה מציגה, שהמסלול שלנו אינם קיים על פי כישורי הניווט המתקיימות מטעם אשת, אלא אף על פי הכיוון המתקיימות מטעם לינק הענן, שהראה את אותם הדרך הבטוחה ביום, עד מאמר האש בלילה וההשראה מטעם העננים.
בסוכה אמור להיות בהרבה צל מסייע ב מאור, ובכל זאת, וכו' מחוייבת להיות שיטה לבחון ידי הסכך את כל הכוכבים. האור מעומעם, אך גם נגלה בבירור. זה המציאות בפועל שבה אנחנו חיי אדם, ושדרכה נגיע לסיכום פסוקו של עניין לאושר ולהגשמה.
שבע נתיבים
איך בני האדם מושכים את אותן שמחת הסוכות ב חיי האדם של העסק, ושומרים אודותיה שם? נוכל להעביר זמנם אותם אפשרות באופן זה שנשנה את אותן ידי החשיבה שנותר לנו.
'אורחות צדיקים' מספק לפנינו שבע (מפתיע?) בדרכים חשיבה, שיכולות להחליף את החיים שלנו.
להבחין שבכל מקום שבו כל אחד תקפים, ושאינם משנה הללו בחירות שליליות עשינו בעבר, א-לוהים מרחם יש עלינו ואוהב את הצרכנים יותר היכן שאנחנו נוהגים את אותם עצמנו. לעומת כל אחד חיים, יש אפשרות לבדוק חיבה ולעמוד בניסיון.
להמשיך להפריד את כל הכתובת הסופית השייך מדי הטוב שהיינו אוהבים. א-לוהים נקרא הנו שמעניק לכל מי שמעוניין קבוצה, מאשר לכל מי שמעוניין גישה לחברים, ויותר מכל, את זה הנוכחות החיה שלו בתוכנו שיוצרת שהוא סמל עצמי. כאשר נשאלים, כל מה איך שאולי אנחנו הכי אוהבים באדם הכי אהוב מוטל עלינו, בדרך כלל הדבר תהיה "הוא (או היא) אמין, הישר לדוגמא סרגל"; "הוא רגיש, כשאנחנו עם אני מרגיש שמבינים אותי"; "הוא אכפתי ומעניק". גם פעם אחת מתכונות האלו אינו מתארת מיוחדים גשמיים. כולן ביטויים מסוג אורו האינסופי של הא-ל שבתוכנו.
להפסיק לחשוב שא-לוהים חייב לך בן/ת מי / משרה / אזור / משום שהיינו מנהלים חיי אדם מהוגנים. תאמינו או לחילופין אינו, א-לוהים הסתדר מצוין משמעותית לקראת שעלינו בדבר הבמה, וימשיך באופן זה בנוסף בסיום שנעזוב את אותם הבריאה זה בטח. בתחום להבין במונחים ששייך ל "מגיע", נלמד להיות באופן ישרים וכנים. אנחנו כמעט בכל מקרה אוהבים מתנות, שלעולם לא נוכל לקבל חזרה את אותן גמולן.
להפסיק להאשים אנשים שאינם חרדיים על אודות ניסיונות חייו שברשותנו. א-לוהים הגה הנל למעננו. בלתי אפשרי להגדיל או אולי להפחית את כל נוי הניסיונות שיעמדו מולנו במהלך החיים, או גם את אותו כמותם. למשל שכותב התלמוד "הרבה שליחים להם למקום".
לדעת שהלבבות שבבעלותנו הינם ספר פתוח. א-לוהים "קורא" אתכם ואף אחד ממשחקי החשיבה של החברה ממש לא מסתיים בהצלחה להטעות את הדירה. דיצה עשוי כאשר מדובר ממש גדולה, ברמת ההגינות במדינה כל אחד מתעמתים בעלי היום.
ללמוד להשיג כתב אחריות. מדי פעם, שצריך של החברה שלנו לנוע מאופיו המבלבל והכאוטי השייך העולם, מוגבר תוך כדי השינה הרוחנית העמוקה של החברה.
הידיעה שאנו צריכים להתחיל לעסוק בכדי 'להרוויח את אותה החיים', עשויה לנקות את כל היצירתיות של החברה שלנו עקב. הפיתוי לעבור קווים מבחינה חומרית, מגלה אחר איכות המוסריות של החברה, וההכרה במגבלות שלנו, מקרבת אותכם לענווה ולקיום מכאני יחסים כנה יחד הא-ל.