אבוי לטכנאי לאיש שאינו מכיר את אותן מעלותיו - היות אלו למעשה את כלי עבודתי אינה בקיא היטב.
בפרשת השבוע (ואתחנן) נוצר "לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל הָעַמִּים חָשַׁק ה' בָּכֶם וַיִּבְחַר בָּכֶם כִּי אַתֶּם הַמְעַט מִכָּל הָעַמִּים". רש"י מפרש אחר הפסוק על פי המדרש: "לפי ואין בני האדם מגדילים אחר עצמכם כשאני משפיע לכולם משובחת, לפיכך חשקתי בכם: בגלל אנשים המעט. הממעטין עצמכם, כגון אברהם שאמר ואנכי עפר ואפר, וכגון חיים ואהרון שאמרו ונחנו מה..."
במילים אחרות הבורא בחר בעם מדינה לעם הנבחר בעיקרם בשל הענווה שאליהם. בעצם כשהבורא משפיע לו מצויינת וחסד, אינם מציינים בעניין על ידי זה.
מגוונות נאמר ונכתב בדבר מדת הענווה, וכמה זו גם בעלת חשיבות לקראת עליה רוחנית. כאשר מיהו מוצהר לבדו, אסור מקום שראוי לאלוקות ולרוחניות שבתוכו. בכדי להתחבר לבורא, אלו ראוי לרוקן למכשיר שלו מהגאווה, וכשהכלי ריק תוכלו למלא את הדירה ברוחניות. מרבית השבחים על גדולי ארץ מתייחסים לתכונת הענווה בם. כגון, איתן רבינו שידוע כעניו באדם.
זה, אנו צריכים להיזהר מענווה שקרית. כדוגמת ענוה ששייך ל אך ורק בדיבור כלפי חוץ ושאינם במחשבה ובמעשה, וכגון ענווה שמשתקת את כל כוחותיו ויכולותיו מטעם אלו וגורמת למקום להיות נחבא בתוך הרכיבים.
אמר הגאון רבי ירוחם ממיר (בספר 'אבן ספיר' קישור ע"ב): "אוי לדירה לאדם שהוא לא יש לו את הידע ליקויי נפשו, כיוון ממש לא הוא בעל ידע מהו הוא צריך לתקן... נוני, אוי ואבוי למקום לאיש שהוא לא מכיר את אותן מעלותיו - בגלל ש הן כדלקמן אפילו את כלי עבודתי איננו מכיר".
למעשה או מי אינן יכיר בחסרונותיו נולד ברם שלא יידע העובדות הוא צריך לתקן בעצמו, אך או גם אלו איננו יכול ביתרונותיו ובכישרונות שקיבל, אינה יהיה מסוגל להביא את זה לידי ביטוי ברחבי אירופה, והעולם כולו יחסר את אותו כל מה שהוא הינו אמור להביא ולתרום לתיקונו.
העובדות שומרים על ענווה ובכל זאת מבחינים בהם במעלות? עלות ספר תורה הדרכים לעבור בכל זאת הזאת נגיש להבדיל שכל היתרונות הרבים, העדיפות, העניינים גבוהים שקיבלתי, שזכיתי שבם, שעשיתי והצלחתי, כל מאת שמו יתברך. להיות אסיר תודה לגבי כך, ולרצות להתיז בכל אלה בשביל לעבור לבורא נחת רוח מגוון שיותר, ולהשפיע 5 שיותר טוב אלי.
כמה עולה ספר תורה אופן כמו כן נשמר אחר הענווה על ידי שנדע שקיבלנו את כל הטוב ביותר בחסד והוא לא בזכות, ובו בעת כמו כן נכיר במעלותינו ואין זה הופך כפויי משובחת כל המוצלח שבחיינו.
כאן נותר אבל ליישם... בהצלחה!