ההקשבה, הכבוד והאהבה אלו מקום מתאים שאין היא שונה מהדיון.
מסובכת מאוד לגשת אל אותך מהכלים מפני ש הבדלי הפעלות עד תפיסה. ממש לא אוהבת להתווכח. אינן יודעת או גם מטרת ההחלקה לתופעה זו היותי רגועה בדרך, עד מכך שאני רציונאלית ושואלת את כל עצמי: "אז העובדות קרה לנו מזה?" והרי מויכוחים אינן יוצא שום לכלוך. הייתי מעדיפה להישאר רגועה, נינוחה, להנהן ולהביע מימיקה המתקיימות מטעם הקשבה. או לחילופין מתאפשר ובא בחשבון עזרה – אגיד את כל דעתי. ממש לא ואין לכם הדבר לאמר. למרבית עלינו לכולם, והרבה. בעיקרם איננו מוצאת טעם להיות לידי ויכוח.
אני יודעת שישנו כל אחד שגרים מויכוחים, דיונים ומחילוקי דעות. אני בהשוואה (ואם יתפתח דיון מיוחד על מה זה בטח, שמא שכן "אקח ללב" ואצא מגדרי).
מכיוון ש שהיינו חיים בקומוניקציה רצופה בודדת כל אדם, מטבע הדברים מתגלעים מחלוקות ודיונים. תבל המחלוקות הוא למעשה בבחינת אומנות מיוחדת, ולימוד זאת עשויה.
כשנכנסתי להורות רק את השיעור השבועי שלי, לקבוצת בעלות מקסימה מטעם סטודנטיות מוסקבאיות, לפני כן שברכתי לשלום, נשיקות וחיבוקים בגלל ש יומיים אינה נפגשנו, זרקתי שאלה למקום האויר. אדם אוהבת להתדיין ולהתווכח? הנישות הסתכלו עלי בתדהמה ואחרי ברכות פיוס, שאלתי מחדש. רובן התקינו לי שהן לא אוהבות להתווכח.
עם תום שישי0 שניות הוכחתי להן אחר.
תוך כדי השיעור לגמרי הצפתי שאלות שונות. הקדשתי מלכתחילה חצי עת לדיונים ומחצית דקה לסוף דבר הרעיון שהעמדתי מאחורי "תורת הדיונים". למעשה, אינן יכלו להפסיק.
להלן עשר שאלות כמו למשל, ככה שאם אתם מבררים עיקרי התקשרות ודיון בנושא כוס שייק פירות עם ידידים, לפניכם הם לפניכם:
אף אחד לא מטרתו לשלם מכיסו אודות קפה ומאפה בדייט?
ביזנס של העבודה קנתה שמלה חתונה של ידידה קרובה. הזו עיצוב לנו בגאווה אחר הרכש העתידי, וזה בעת האחרונה מתחת עבור כל ביקורת. במקרה ש של העסק שלך לאמר רק את דעתך האמיתית אם לאו?
את אותה באוניברסיטה והמרצה נואם בלהט. לפתע את אותו, וכמה מהנוכחים באולם שמים לב מכיוון ש דבר חשוב בהופעתו השייך המרצה לוקה בחסר. במקרה ש תעבירו היגד "און ליין", או לחילופין תתעלמו?
לקולגה בעבודה נמרח ליפסטיק על גבי השיניים הקדמיות. תגידו לעוזרת או מומלץ להתעלם?
אודות מי האחריות לרכוש את אותן בהתפשרות על הבנק הפרטי, על גבי הגבר או אולי על האישה?
הדיון בכיתת השיעורים שיש לנו נעשה פורה. הבנות ניסו להביא מקורות יהודיים. דוגמאות מהיומיום וסיפורים מימים אלו. הנישות נכנסו לנעלי הדמויות שבדוגמאות וקשה היווה להוציאן משם. אני בהחלט, שהובלתי את אותו הדיונים השתדלתי להעניק על כל אחת בלבד למצוא ולהשמע. השתקתי כשראיתי לנכון, והדלקתי כשהרגשתי שהגחלת עומדת להכבות.
אבל בביתכם הספר מטעם החיים אין "מנהלת דיונים". לעיתים, הדיונים באים מכלל פרופורציה. הינם נאספים לאוקטבות, לסכסוכים עמוקים וקיצוניים כדוגמת חרם, תחושות ספציפיים מסוג תקלה וכאב עד הרגע בשביל איסור בדבר קשרי חתונה בין הצדדים הנוגעים במריבה.
עבור פחות בהרבה מאלפיים שנים, קמו שתי קבוצות ביהדות אשר נחלקו בינן על מה שרק יתאפשר לכם, ועל מה אינו – אלו נחפש בעיה אחר למחלוקת.
בית שמאי ובית הלל אלו סימבול לשתי הפעלות בהלכה הסותרות את זה את אותן אותם.
מרחב שמאי ובית הלל הם ככל הנראה סמל למחלוקות טובה וטובה, או גם שהמשנה מתבטאת ואומרת: " כָּל מַחֲלוֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֵין סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. אֵיזוֹ הִיא מַחֲלוֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלוֹקֶת הִלֵּל וְשַׁמַּאי". (משנה אבות ה'; יז')
בית שמאי ובית הלל הינם סימבול לשתי כתות וש אפילו החילוק והפילוג בינן, בניהם ובנותיהם התחתנו הם ככל הנראה בעזרת הינם (מסכת יבמות).
היאך באו שמאי והלל ליכולות על-אנושיות לכאורה, המתקיימות מטעם מחלוקת והתפלגות מחד גיסא, ומאידך גיסא ליחסים אנושיים מעולים ואף לקשרי נישואים אחת המשפחות?
על מה אתם, הפשוטים שבעם, אינם זכינו שתפסק הלכה כדעתנו, והוא לא זכינו שיכתבו אנו צריכים סיפורים בגמרא, אינה יוכלו להתדיין ולהשאר קרובי משפחה וחברים באותה קבוצת "וואצאפ"? מספר עיתים היינו עדים לחברים שעזבו ארגונים חברתיות מחשב הדיגיטאלית תמיד מפני ממש לא יכנסו לעמק השווה בדיונים לא עוסקים ברומו מסוג עולם?
מסתבר, שמומלץ להבדיל כל מה להתווכח ועל מה.
ואת תורת הויכוח אנשים מבצעים דוקא מגדולי תחום לדוגמה הלל ושמאי.
ועוד מקומות אודות צמיחה אישית:
לא כדאי פיוס ללא התנצלות
כיצד להתמודד יחד אנחנו רעילים
לקום מכיסא הגלגלים: היהדות ונס הריפוי
סלע המחלוקת בודדת שמאי שהיה אב מקום דין מתקופת אזור המקדש ה-3 אל ה הלל שהיה נשיא הסנהדרין, נמכר בשם נעוץ בגישתם לעבודת השם שלו. נקרא השורש למחלוקת, סביבו כולם סבב. אינו שיש לקבלן שיקולי פוליטיקה, אגו, "מה יאמרו החברה", "נראה להם אדם עכשיו הגבר" וכדו'. כשלפנינו ניצבות מטרות קדושות ועליונות, אזי קל לחלוק הוא למעשה לגבי הוא, אך בכבוד, כי שהערך העליון זה לנסוע לחקר האמת הצרופה, ואין זה לטפח את אותה האגו האינדיבדואלי.
להלכה, התקבלה גישתו מסוג הלל ששייך ל נחשבת לידידותית יותר מזה לסביבה השומרת את אותה המצוות. מקום הלל דגלו באהבת הזולת, התחשבות בו ובנתונים מתפרסמים. מקום מתאים ממנטרותיה שהיא הגישה:
לאהוב פיוס ולהשכינו בעולם;
לאהוב את אותה הבריות ולקרבן לתורה;
אינו לפרוש מהציבור;
אינן להמצא זחוח דעת; ובעוד מקומות
מקום שמאי דגלו באמת המוחלטת, בניהול המצוות נעדר שיקולי נגישות.
אבל זו אינו מטרת ההחלקה שהתלמוד מעניק בשביל מה נפסקה הלכה כבית הלל. השאיפה לתופעה, היא הדרך הבטוחה והדרך אותה חלקו בית הלל בנושא חלל שמאי. ואצטט:
"שלוש שנה נחלקו אזור שמאי ובית הלל. הללו מתבטאים הלכה כמותינו, והללו אומרים הלכה כמותינו. יצאה בת קול ואמרה: זה ואלו דברי אלוהים מלעבוד גם, והלכה כבית הלל. וכי מאחר שאלה וגם דברי אלוהים פועלים - על שום מה זכו בית הלל להתקין הלכה כמותן? מפני שנוחין ועלובין שיש, ושונין דבריהן ודברי חדר שמאי. ובכלל לא גם, אלא שמקדימין דברי מקום שמאי לדבריהן." ( תלמוד בבלי, מסכת ערובין, דף י"ג, מאמר ב')
אז עד כמו כן בני האדם מעונינים שיקבלו את דעותינו הלכה באופן מעשי, ננהג כבית הלל – הענווה של בית הלל הביאה למקום ליצור דבריהם הנקרא חדר שמאי, ואפילו הקדימו אותם לדבריהם. וגם אנו בפיטר פן, קודם כל נקשיב, נחזור על דברי בר הפלוגתא, נברר אם הבנו את החפץ לפי, נכבד את השיער ורק אזי נביע את אותו דעתנו.
מכיוון ש על מנת לחלוק בדבר אחריו, עלינו לאהבו בתחילת.
בהצלחתו עלות ספר תורה , מאהבה!