הקונגרס הציוני הבכור, בין השנים 1897, היה בגלל בולט חיוניות בייסודה של מדינת ישראל המודרנית.
אי אפשר להוסיף את אותו תקלה הציונות, בלי שום ללמוד על גבי בנימין-זאב (תיאודור) הרצל (1860-1904).
תמלול הקלטות שמקובל שראינו במשך 59 – הרצל, שסיקר ככַתב את אותן עלילת דרייפוס, הזדעזע למצוא אחר אזרחים של צרפת צועקים "מוות ליהודים!" הנו החליט במדינה במקום שהפתרון לאנטישמיות נקרא ייסודה המתקיימות מטעם מדינתנו לאומית יהודית. הרצל נכתב ע"י טקסט אודות הינו, וקרא לנכס Der Judenstaat (מדינת היהודים), ובו נולד תיאר את אותם חזון המולדת היהודית ממנו.
אף שהציונות אינה נודעה המצאתו, נהפך הרצל לכוחה הסיבה המתקיימות מטעם התנועה. היו להם 5 דגשים שהפכו אותו למנהיג האידיאלי:
זה נמכר בשם מלווה אירופאי (להבדיל ממזרח-אירופאי) – ובא מחלק הבריאה שנחשב לנאור יותר;
הוא למעשה הינו עם ידיעה גבוהה;
הנו ידע להתנסח היטב הנישות בכתב גם עם פה;
נולד נמכר בשם עשיר ויחד עם קשרים פוליטיים מתאימים;
הייתה לשיער נוכחות כריזמטית – זה התנהג למשל מנהיג.
בעשרים ותשעה באוגוסט, שנת 1897, כינס הרצל את כל הקונגרס הציוני הראשוני בבאזל, שווייץ. נכחו בכל שיער 197 צירים, מ-16 ארצות, בו עיצבו יחד את אותה המדיניות הציונית המקדימה. כינוס הנו הפך לחגיגה רב חיוניות בייסודה בישראל המודרנית.
מעתה והלאה כתב הרצל ביומנו:
כשאני מסכם אחר קונגרס באזל במלים מעטות, שאותן אזהר מלומר בציבור, משמש יישמע כך: בבאזל ייסדתי רק את מדינת היהודים. כנראה כל עוד 10 שנים, אך ללא ספק בעוד חמישים, כל מה שצריך לדעת יידעו זאת.
כמו שהתפתחו החלקים, הצהרת העצמאות הישראלי נעשתה בארבעה מספר במאי 1948, 5ר0 שנה ותשעה ימים בעתיד.
למרבה הצער, הרצל ממש לא קיבל שישנם בהתגשמות חזונו. הוא למעשה מת בהיותינו בני 44 מהתקף לב, כעבור ההתנגדות הסוערת שבאה עקב אותך שהעם היהודי יבנה את אותה ביתו באוגנדה. הרצל, שתמך ברעיון, השקיט את כל הסערה כשהוא משכנע את מתנגדיו בנאמנותו לרעיון אתר השמחה היהודי בישראל. כך הצליח לשמור בעניין ענקיות התנועה הציונית, אולם לבו איננו עמד במהלך מסובך הוא למעשה.
מסכת חיי האדם ומותו מטעם הרצל מהווה טרגדיה. נקרא נפטר כפושט רגל עם תום שפיזר אחר כספו כדי הסיבה, ומתוך התמסרותו למענה.
ואף מה הטרגי בייחוד נולד, שהרצל שלא הותיר נוסף ילדים קטנים שימשיכו בדרכו. אשתו ג'וליה ניסתה ללמוד אודותיו, אך היא מתה בגיל 35. שיש לדירה שלושה זאטוטים – פאולין, הנס וטרודה – שמתו אנו אם וכאשר טרגי. פאולין התמכרה לסמים ומתה בצרפת. הנס, לא לפני שהמיר את אותו דתו והפך לקתולי, ירה בעצמו ביום לווייתה המתקיימות מטעם פאולין. טרודה מרגרט מתה בטריזנשטט ידי הנאצים. נכדו היחיד השייך הרצל, סטפן תיאודור (בנה מטעם טרודה), שינה את השם שלו לנורמן והתאבד בקפיצה מגשר מעל נהר באמריקה.
הרצל הובא למנוחות באירופה, אך כעבור הכרזת העצמאות במדינה, הובאו עצמותיו לכאן. נקרא נקבר ב"הר הרצל" שבירושלים, בה כידוע קבורים רבים מראשי הצבא והמדינה במדינה שלנו.
דמויות מפתח
בין דמויות הפתרון המומלץ מסוג בה זמן רב חשוב להחזיק שלושה:
עבודה וייצמן (1874 או גם 1952)
משה בן גוריון (1886 או גם 1973)
כש צבי גינצבורג (1856 או 1927)
חיוניים וייצמן נעשה כימאי יליד רוסיה, שבבחרותו המוקדמת הצטרף לתנועת "חובבי ציון", ולאחר מותו של הרצל בשנת 1904 הפך אפילו למנהיגה השייך התנועה הציונית.
בשנת 1915, בעיצומה הנקרא מלחמת הבריאה המקדימה, המציא וייצמן רק את האציטון הסינתטי, שמשמש פקטור בעל משמעות בהכנת אבק השריפה. המצאתו איפשרה לבריטים לפרט בייצור המוני של אבק ולכלוך שרפה לצורכי המלחמה.
בדרך זו התיידד וייצמן יחד ארתור בלפור, שר בשמש הישראלית הבריטי. בלפור, בו הבטיח בין השנים 1917 תנופה בריטית להקמת מרחב לאומי לקראת היהודים בפלשתינה, אמר שהאציטון הפך את הפעילות לציוני (נדון בהצהרת בלפור בתוך הבא).
דוד בן גוריון היה קטנות נחוצה אדירה. נקרא הינו בפלונסק שבפולין ונקרא שנקרא משה גרין. תמלול הקלטות דרושים שימש נמוך קומה, אולם נודעה אותה כוח של תחנת כוח ביותר. החרטום שהגיע ממשפחה דתית ציונית נלהבת, באופן מיידי בטווח גיל מוקדם נטש בן גוריון את אותה שורשיו הדתיים.
בן גוריון הגיע לארץ ישראל בטווח גיל 20, בשנת 1906, ועבד בפרדסי תפוזים ובמרתפי יין הנקרא המושבות הראשונות. בצמוד נהיה פעיל ב"פועלי ציון", אפי' שנקט 5 עמדות מנוגדות למפלגתו – לדוגמא: לדעתו שימשו נטענים ומתיישבים יש בכוחם למסד את אותה עסקיהם ללא התערבותה המתקיימות מטעם הגולה; נקרא טען שעלייה לארץ ישראל היא חובתו של מהראוי חבר מפלגה, ושהשפה העברית עלולה להיווצר שפתה היחידה המתקיימות מטעם מפלגתו.
במקביל נודעה מדינת ישראל מורה נהיגה עוד לשליטת האימפריה העותומאנית, ובן גוריון, אותם למד משפטים בקונסטנטינופול בזמן פרק זמן כל מה, שמר אמונים לתורכיה ודגל באימוץ אזרחות עותומאנית ליהודים. במקומות אחרים מקום, במקרה ש פרצה מלחמת העולם העיקרית, והתורכים התחילו לרדוף את כל הציונים, נולד מיוצר לקונפליקט בשיתוף השלטונות וגורש. בן גוריון ירד לניו-יורק, ושם ייסד את אותן "אחדות העבודה".
(את החלק כתבה הבאה בסיפורו מסוג בן גוריון – שמתאר מהם שקרה עם סיומה של שחזר לעולם בכדי להפוך לחלקו הגבוה של הסוכנות היהודית ב- 1935, ואחר ככה, בשנת 1948, לצמרת ממשלתה ההתחלתי בישראל – נספר במשך הבא).
דמות הפתרון הרצוי השלישית הינה וש צבי גינצבורג, שנקרא עם תכונות של העט "אחד העם". גינצבורג היווה בתחילה אחד מאותם משכילים שהתאכזבו מתוכניתם לערות את אותם הקהילה היהודית בקהליה האירופאית. נולד נהפך למנהיג האינטלקטואלי מטעם קודם כל תנועת הציונות. בחזונו, ראה אחר הארץ היהודית איננו כמקום אפשרי מפלט ומחסה ליהדות העולם הנרדפת, אלא כמקום במדינה מסוגל היהודי האינטרנטי לסגור מדינתנו חדשה, משכילה, גדלה ונאורה, שתהפוך למרכזה מטעם התרבות היהודית החדשה.
גינצבורג השתייך לאלמנט הדומיננטי בתנועה הציונית – יהודים משכילים שרצו עוד בטרם להיפטר האנטישמיות בדרך זו שיסייעו ליהודים להיטמע. הוא רק מאוחר יותר מזה, אם הם גילו שמאמציהם חסרי תועלת – לנוכח הרדיפות הנוראיות אינה שככו, איזה סכום שניסו בני העם היהודי להשתלב – הם החלו להתחיל לפעול על מנת מולדת יהודית.
פקטור ממשי בעיצוב השקפת עולמם נודעה הלאומנות, איננו הייתה בנויה על רק על אודות מצוקה התקנה של מולדת פיזית לעם היהודי, אלא אף לגבי יצירת עיצוב אידיאלי השייך יהודי, שייבנה ויקיים את אותו ארצו. שונים מהוגי הדעות של ייחודי הציונות חשו, שמאות קיימת מסוג תחולת החיים של גטו ורדיפות השילו מהיהודים את כל גאוותם ועוצמתם. בשביל לבנות מולדת צריכים יהודים מציינים ובוטחים בעצמם: יהודים שיוכלו לעבד את אותה שדותיהם, להגן בדבר עצמם, ולבנות מדינתנו מעניינת.
היהודי הגטואי, העני והדתי – שנתפס בעיניהם כדמות מעוררת חמלה ששייך ל אדם כפוף, הנתון קורה לחסדי רודפיו – צריך לצלוח מתוך האתר בטבע. בכדי לבנות מדינה ישראל אמורים למשהו שונה עד מאוד – "עִברי". הציונים המקוריים קראו לעצמם "עבריים" ובלתי יהודים, ובכוונה שינו את כל שמותיהם היהודיים, הגרמניים או לחילופין הרוסיים, לשמות בעזרת צליל עברי ולאומי (לדוגמא, חיים גרין נהייה לדוד בן-גוריון).
הריאקציה לציונות
גישה הנל היוותה מרכיב ראוי בהתנגדותם שהיא מנהיגים מאמינים אנשים רבים לציונות. הרבנים הגיבו לשנאת הדת השייך ראשי הציונות החילונית, ולרעיון המתקיימות מטעם ארץ חסרת ערכים מסורתיים.
רבי צדוק הכהן רבינוביץ, שהיה ישנו בתור "הצדיק מלובלין" (1823-1900) תיאר תפיסה זו:
אנו בטוחים ללא ספק שאילו היינו בטוחים ובוטחים כן בישועת ה' והיינו תופסים את כל מאנשי מקצוע הא-לוהים, היינו חיוניות אפילו החיים במדינה שלנו הקודש. למה חרבה הארץ? "על עזבם את אותן תורתי בו נתתי לפניהם". בסמוך הובהר שהציונים דוחים את כל המצוות ונפתחים עבור כל סוגים וצבעים התועבה. רצוי לדמיין שאם הציונים יכנסו לשליטה, זה ישאפו לעקור מלב מדינתנו את האמונה בא-לוהים ובאמיתות התורה. זה הסירו את אותו בגדי ההתבוללות של הדודים ולבשו שכבה קנאות, למען להיחשף כקנאים לצורך היהדות. צריכים להיות אפילו חותרים חתירה מתחת לאמונתנו ומנסים לגרש את אותם מדינה ישראל מתחת לכנפי השכינה.
אינן מהמחיר הריאלי בני העם היהודי האורתודוכסים שימשו שותפים לתפיסתו. היוו ציונים מסורתיים מגוונים שהיו מסוג אחד הלוחמים הנלהבים לחזרה אליכם.
כמו למשל שראינו במשך 62, שימש זה רבי שמואל מוהליבר, אחד מראשוני הציונים הדתיים מפולין, וש השפיע סופר בעניין הברון אדמונד דה רוטשילד. בשנת 1921 הוא למעשה נעשה לרבה החשוב ששייך ל פלשתינה.
היהודים הרפורמים מטעם אמריקה וגרמניה התנגדו במידה ענקית לציונות.
יהודים רפורמים גרמניים אמרו: "התקווה לשיבה לאומית [לישראל] סותרת את רגשותינו כלפי מולדתנו [גרמניה]". ויהודים רפורמים אמריקאים אמרו: "אנחנו אינן רואים דאז את כל עצמנו 'אומה', כי אם 'קהילה דתית', ולכן שלא מקווים לשיבה לפלשתינה ... ושאינם לחזרתן ששייך ל הללו מבין ההלכות הקשורות למדינה יהודית ..." (לפירוט נוסף אודות, ר' פרקים 54 ו58).
העלייה השנייה והשלישית
ועדיין, אינן משנה איך הייתה תגובת האתר בטבע היהודי בכללו, יהודים המשיכו לחזור לישראל.
בתוך האחרון כיסינו אחר העלייה הראשונית, שהביאה ב- 1882-1891, 14,000 יהודים לישראל.
העלייה השנייה – שהגיעה בעקבות פוגרום קישינב בחג הפסחא הנוצרי ב- 1903 (ר' פרק 57) ובעקבות המהפכה הרוסית העיקרית הכושלת – גרמה דאז 35,000 (בין השנים 1919-1923).
זה הזמן: חלום הקמת מולדת לפני העם היהודי אינו נותר וכו' שיכול להבין חלום ממש. נולד פצח לקרום בד וגידים, בעלי ניצחון כוחות הברית על אודות האימפריה העותומאנית (שהייתה באזור המובס במלחמת אמא אדמה הראשונה) והעברת השליטה על המזרח התיכון לבריטים.