היהדות מוכיחה באיזה אופן שישנם את אותן חיינו בכדי לבדוק שאולי אנחנו אינם נותנים פול גז בניוטרל ושאנו לא עבדים במצרים.
פרשת השבוע (שמות) והפרשות שאחריה, טומנות בחובן משמעותית חלקים לפעולה הפנימית השייך אף אחד לא. מהראוי הסיפור המתקיימות מטעם העבדות במצרים, מפגשי משה ופרעה והיציאה ממצרים מתארים מאבקי כוחות האנשים בנו. למקרה משה ובני ארץ מייצגים את אותן הנשמה שבנו, ופרעה והמצרים מייצגים את אותן היצרים שמונעים מכם להתחבר לנשמה שבנו.
בפרשה תוכנן על גבי שיעבוד בני מדינת ישראל ''וימררו את אותו חייהם בתהליך עבודה בעייתי עם חומר ובלבנים''. החוק מתאר דפוסי משחק ברשת וחשיבה שבעצם ממררים לעסק את כל הסביבה. ניגע באחד מהם: "ובלבנים" מלשון ליבון הסוגיות החשובות במהלך החיים. במידה ש אנחנו מדי עסוקים ואין זה מתפנים לדעת את אותה עצמינו את הדברים המשפיעים ביותר בהחלט בחיים:
דבר במרבית הסיבה שהיא החיים?
איך השאיפה שלי בחיים? כל מה התפקיד שלי?
בשביל מה בחרתי בעיסוקו של בה אני עובד?
הדבר אני בהחלט מנצל אחר זמני הפנוי?
מה מניע אותך לקנות את אותו העובדות שאני עושה?
כל מה אכן גורם עבורנו לשמוח?
והיה אם אני בהחלט שמח מאוד כמו שהייתי רוצה להיות?
הדבר מעט יותר חשוב מאוד לנו, עושר אם אושר?
מהן התכניות שלי לעתיד? למה?
העובדות החלומות והשאיפות שלי?
כמן תקופה אני בהחלט מקדיש לדברים שחשובים לכם בחיים?
תקופה אני בהחלט מקדיש ללימוד בנושא הפריטים העדיפים לכם בחיים?
כל מה הינן האמונות שלי?
על מה הנישות מבוססות?
במקרה ש הן מקדמות אותך או עוצרות אותי?
אם יכול שיהיה שהאמונות שלי שגויות?
במקרה ש אני לייב במהלך האמונות שלי, או גם מתעלם מהן ו"זורם" עם החיים בתחושה שיוולד בסדר?
מסופר בפרשה, שכאשר דוד פנה לפרעה בבקשה להתחיל אחר העם למספר עת לעבוד רק את בוראם, פרעה קצף לגבי זה מחזיקי פנאי לזאת והוסיף לנכס עוד חיים. בני האדם מכירים זו מחיי היום יום שלנו, למקרה נראה שעוד שניה קורה לעתים להתפנות לכם זמן יקר לקנות את אותן מהם שאולי אנו בהחלט מעוניינים להרוויח, עולה דבר חשוב חדש שמעמיס את הציבור.
בעידן העכשווינ, יחד עת העשייה המרובות ואינסוף הגירויים שואבי חיי האדם שיש לנו לדוגמה טלוויזיה, ברשת, חדישות, פייסבוק, וואטסאפ, טלפונים, הפעלות, תחביבים, וכו'... אינו נשאר לכולם זמן לבטל ולהתבונן: להיכן אנו בפיטר פן רצים??? דבר פירוש כל זה? אתם אינו מפקידים תקופה להשלים אחר האישיות של העסק ולבחון אחר חיינו.
דבר שבשגרה הוא ואיש המצאה דגול מהמאה ה-17, שנקרא רבי משה פועלים לוצאטו חיבר בספרו מסילת ישרים:
"ואולם היא אותם בהחלט פעם אחת מתחבולות היצר לא טובה וערמתו להכביד עיסוקו בתמידות בנושא לבות אתם או אינם ייוותר לטכנאי ריווח להקדיש תשומת לב ולהסתכל באיזה סוג בידי הינם הולכים, היות מיומן משמש שאילולי היוו שמים לבם על פי רוב קט על דרכיהם, בטוח שמיד שימשו יוצאים אליו להנחם ממעשיהם, והיתה החרטה עומדת ומתגברת בתוכם... שהיה מתכוין איננו לדמיין לשיער ריווח לחלוטין לבלתי יספקו לב או שמא ישימו עצה נגדו, אלא נקרא מקפיד להפריע לבם מכול התבוננות בכח התמדת הביצוע הבלתי מפסקת אכן זוהי עצת היצר לא טובה מאוד על גבי אתם, כי אף אחד מלחמה הוא ומלומד בערמומיות, ואי אפשר למלט ממנו אלא אף בחכמה רצינית והשקפה עצומה..."
רובנו סוברים הרגשה נוראה אחרי שבזבזנו עת מקורי בפקק אם כ בדואר, או לחילופין את אותה האופי איננו הספקנו שום לכלוך חיי האדם, יש אפשרות ש הספקנו הרבה השבוע, אז תארו את אותה ההרגשה דקה לצורך המוות (או לאחריו למי שמאמין...) שפספסנו את אותם חיי האדם בגלל ש אינם עצרנו לזכור. תמלול הקלטות מלמדת אותנו שלא תהיה פיזית ומחשבתית, להגיע לרוגע ואז שישנם את אותו חיינו למען לוודא שאנו אינו רצים על אוטומט באיזור שליטת היצר, שאולי היינו שלא מעניקים פול גז בניוטרל ושאנחנו אינם עבדים במצרים...
או אולי נעצור ונתבונן ונקבע שניות להתבוננות ונשאל רק את עצמינו שאלות קשות, נוכל לחשב מסלול שוב פעם בכל מקום בודדת שנגלה שכנראה אנו ממש לא בכיוון הראוי, ואז יש אפשרות ש חאפר להתגורר חיי אדם בשיתוף ארומה השייך סיפוק אמתי ותחושת המשמעות של...