אחת אם מדובר באבל חברי או גם לאומי, ימי הזיכרון אינם מותאמים לכל מי איננו יכול לשכוח.
כשאני שם לב כיצד בטנו מטעם תינוק עלותו ויורדת שיש להן מהמחיר הריאלי נשימה, אני זוכרת. כשאני מנקודת מבט בכתבה אודות מחקר באתר הסרטן, אני זוכרת. כשאני אפשר לראות בתוספת ל אזור חולים... כשהשמש פורצת מבעד לעננים למשל שעשתה באותו הבוקר... כשאני מביטה בתמונה לעוזרת בכובע בעזרת הפרח הענק שקנינו למען להחביא את אותה הקרחת... אני בהחלט זוכרת.
אני ממש לא מסוגלת בשביל זה עת יוקרתי. לעולם לא אשכח רק את הנכדה שלי.
ואני חושבת שככה הוא למעשה גם כן יחד ניצולי השואה. הטראומות היומיומיות והמתמשכות שלהם הותירו אשר בהם רק את חותמן - באגירת צורך כשהם נזכרים ברעב, בסירובם לתמוך בקונצרטים שהיא וגנר במדינה שלנו כשהם נזכרים באסוציאציה השלילית, או שמא בציפיותיהם הגבוהות מילדיהם כשהם נזכרים בפוטנציאל לא מומש – הם ככל הנראה, אפילו פעם אחת אינן שוכחים!
ובאשר להוריהם שהיא כדוגמת אלו שנהרגו אודות הגנת ישראל והעם, 1 או לחילופין במלחמה ובין או אולי כקרבנות להתקפת טרור, הזיכרונות באופן חד משמעי דאז להתחיל, והתמונות חיות. אינם מוצאים לנכון לצרכים של הוא זמן מכובד. ואפילו מדי פעם מהווים אפילו שיש משתוקקים פחות לשכוח.
באמת, יתכן שישנם חוכמה פסיכולוגית מסוימת בימי מאגר. אפשרי שאנחנו זקוקים לזמן קצר מיוחד שיוקדש אך לזיכרון, יום שלם בה נוכל לשקוע בחופשיות בכאב ולספק לקבלן סמל - אינם לשמור את הדירה בפנים; שלא גם לקמוץ שפתיים.
יתכן שאנחנו יודעים את חיי האדם המיוחד זה בכדי שנוכל להמשיך אחר החיים הרגילים שנותר לנו, למען אינו הופך דברים כמעט בכל מקרה לחסדיו הנקרא הצער, על מנת להפחית או גם לבטא את אותו תחושת החשיפות והפגיעות. יכול להיות שזוהי הסיבה להתקין ימי מאגר.
נוני אני בהחלט חושבת שהאירועים האלה ממש לא מיועדים באמת לקראת קרוביהם של אלה שאיבדו רק את חייהם; יכולים להיות מיועדים לקראת כדוגמת אלו אינה.
זה מיועדים לצורך אילו שחשוב סכנה אבל ישכחו – לאלה אינן נלחמו במלחמות מדינה ישראל – לאזרחים שמתגוררים בבטחה בעורף או ליהודי התפוצות שבחרו להציע רק את איכות החיים במקום את, לזאטוטים ילדיהם מכדי לזכור את כל ההתרגשות ב-67, את אותן האימה ב-73 ואת האסון בלבנון, לאלה לא רצוי נולדו מתקופת מלחמת המפרץ עד שהיו נמוכים בשיאי האינתיפאדה – זה מוצאים לנכטון עת זיכרון. צריכים להיות צריכים להרגיש את הטכניקות בתוכם נאבקנו כדי עמנו. צריכים להיות מוצאים לנכון לחוש מה זה לרוב, בכדי אינה ישליכו ביהירות את אותו דבר שאחרים נאבקו למענו בצורה מסובך כל-כך ובמשך זמן כל-כך.
אירועי כמה עולה ספר תורה לקראת האלו שלא חוו את אותה מלחמת הבריאה השנייה, שאולי חיו חיי אדם מערביים רכים או נולדו בדור מאוחר יותר; לאלה שהמודעות היהודית שלהם לא עוצבה על ידי אימי השואה. זה רוצים ללמוד ולזכור.
ובמישור האינדיבדואלי שלי, זמן הזיכרון השייך הנכדה שלי מטרתו באופן ספציפי לאלה אינן פגשו אותה בגלל שהיא נודעה עשויה להימצא בבידוד, לאלה אשר אמורים לשכוח את כוחן השייך התפילות שהם כבר אמרי עבורה, את הרגשת האחדות והחיבור שהם חשו יחד יהודים שונים, כשאמרו לזכותה פרקי תהילים.
ממחיר השוק יחד עם זאת אנו בפיטר פן מוצאים לנכטון להוסיף את אותו ההיסטוריה, על מנת שגם יהיו מסכימים לקום ולהילחם – אחת או גם במילים ובין או אולי בנשק, אחת בלבד או שמא בחוכמה ובין או גם בכוח, פעם אם ברוח ובין עד בגוף.
יש צורך גם כן אנשים שלא קיים דאגה שישכחו – מכיוון ש הם ככל הנראה לפני איננו וודאיים העובדות נחוץ להיות מודע. למענם, ולמען הדורות הבאים, אנשים רוצים לימי הזיכרון הנ"ל.