להמשיך לבחון אחר חיי האדם בידי עיניו הנקרא משורר.
איכשהו, נועד מיקס משונה אחת גנים לא מעטים, באיזה אופן שלבעלי, עורך-דין נורמלי בייחוד ולי, רופאה מעשית בעצם, אנו צריכים בן מי שיש לו נשמה הנקרא משורר.
מגיל מוקדם במיוחד, כשחיוך מרומם נסוך בנושא שפתיו, זה נקרא מרים אחר ראשו ובוהה, כאילו זה שם לב פרמטרים מרשימים שאינם גלויים לעינינו. בו ברגע שלמד לדבר, נקרא נהיה בכלל דברים דוגמת, "אימא, תלבשי בבקשה את הסוודר ההוא. משמש גורם למקום ולעיניים של העסק לזרוח".
לטייל בעזרת בני הקטן פירושו לשים לב ליופיו של העולם שסביבנו. להבין ששורשי העצים צריכים להיות בגדול תנינים, ושטיפות הגשם על גבי העלעלים גם יהלומים נוצצים שנפלו מתוך השמיים. אתמול משנתו הנו אמר, "אימא, תראי! הציפורים רוקדות למעננו!" כשהרמתי את אותן מבטי ראיתי קבוצת ציפורים שהרוח מטלטלת אותן סביב, ואכן, נמצא נהיה שהן רוקדות.
כשאני מקשיבה לשיער, הייתי משתוממת מכך שעיניו הירוקות והצלולות רואות חוץ למובן מאליו ומחפשות סוג מסוים טהורה ויפה למעלה. שום שההכשרה המדעית שלי לימדה השירות להכנס ללקוחות ולמצבים בדרך הדרגתית ושיטתית, שנות הניסיון שלי לימדו אותך, רק את מה שהינו מהר מכיר מרגע לידתו – שמעל למעטה החיצוני הנקרא מהם שנראה מדויק, איך שמצוי מתחת, תכופות מדהים בהרבה.
הייתי תלמידת השנה המקדימה בכל בית הספר לרפואה, כשהבנתי לראשונה שהמראה החיצוני מסוגל לעתים להטעות. בגלל שהגעתי לשיעור הראיון הרפואי באיחור, קיבלתי חולה שאיש שלא רצה לטפל שבה – גבר נעדר חלל שמלמל לעצמו בקצה כל המקום. ניגשתי לחדר וכשהתקרבתי, נאלצתי לסגת מפני ש ריחו הלא נעים, פניו המלוכלכות ועיניו המתרוצצות בחוריהן.
"מר אלן?" שאלתי בהיסוס, נחושה בדעתי להסתלק משם מהר ככל האפשר.
"כן", נעץ בי מבט נוקב.
"אה, הייתי ג'קי, סטודנטית. יש לכולם תמיד 9 שאלות אליך ואחר כך איננו אטריד השירות יותר".
"תעשי הנל מהר", נקרא רטן.
התחלתי לשאול את השאלות הבסיסיות על ההיסטוריה הרפואית שממנו, עליהן נולד ענה בחוסר סבלנות ובמבט ערמומי. עיניו המשיכו להתרוצץ נעדר הרף, אבל יחד עם זאת, תשובותיו היו מנוסחות היטב ומתומצתות. בסוף, כבדרך אגב, שאלתי, "איך הזמנת לכאן?"
בפעם העיקרית מתחילת שיחתנו, מבטו התייצב והינו הביט בי ישירות. כנראה מכיוון שנראיתי אינן מזיקה, משמש הוריד רק את ההגנות וסיפר לי רק את סיפורו. הוא למעשה שימש יהודי, נשוי ובעל מצבו של כלכלי טוב: מרחב, 2 מכוניות וקריירה בצילום. בגלל כמה עולה ספר תורה : גירושין, הידרדרות הכלכלה ודיכאון, הינו זה הזמן לדרך הכאובה של מגורים ברחוב כחסר-בית.
מבחינה מושכלת, הוא למעשה סיפר לכולם כולם בנושא זוועות משכנות העוני. ואז הינו אמר אתר לא אשכח לעולם: "פעם הייתי אמן וצילמתי דגשים יפים. שואף לשהות עלול שוב להתעסק ביופי".
והנה הוא התגלה – בגדול מתחת לחכות שנראתה כזה דוחה ועלובה – שימש בתוכה הברקה והינו קרן.
כשחזרתי אליו למחרת, הוא למעשה נעלם. אך למעשה כיום, כשאני שם לב חסרי-בית, כעבור שמבטם מתייצב והם מפסיקים למלמל, הייתי תוהה אך סיפור יש למקום לספר, אילו מצד איכות טמון בהם?
בתקופה האחרונה הגיעה אליי אישה צעירה. זאת יצרה סביבה הרגשה המתקיימות מטעם יהירות נועזת של מישהו שהיו לו בעבר דגשים בחייו. הזו הייתה מלאת קעקועים ופירסינג ונראתה מנותקת, כאילו תוספים פעוטים ושוליים דוגמת רגשות, לא יוכלו להשפיע על הצוואה. בזמן שבדקתי שבו, הבחנתי בסימני דקירות מחט בבטנה. חשבתי שאני יודעת הדבר התשובה, ובטון מאשים שאלתי בה, "מאיפה הסימנים האלה?".
"אה, אלה", זאת אמרה בביישנות מסוימת. "אני מזריקה לעצמי הורמונים. אני תורמת ביציות לזוג אינו יהיה מסוגל להביא זאטוטים לעולם. עבור המעוניינים נתפסה חבורה שאימצה השירות כילדה אחרי שאמא שלי עזבה ואני מרגישה שאם מוטל עלינו אנו בפיטר פן שממש מעוניינים תינוק וממש לא יש בכוחם, רוצה לתת סיוע לנכס. זו הצורה שלי להעניק בחזרה".
פעם נוספת, הרוך יתגלה מתחת לחיצוניות קשוחה.
כשאני מנסה לראות למעט בשביל מה שנמצא לנגד עיניי, מהם מאפשר לכל המעוניין, פעמים רבות, לטפל בחולים.
לצורך חמש שבועות באה למשרדי אישה, שהתלוננה אודות כאבי ראש חוזרים ונשנים שנמשכו כחודש. הזאת הייתה עורכת-דין, שותפה בכל משרד גדול, והותירה רושם של אישה שיש לה מסוגלות ומאמץ פיסי. כאבי הראש, שהופיעו ממחיר השוק יום בשעות את אותה הצהריים, הפכו מגבילים עוד ועוד. כעבור תשאול מפורט ובדיקה גופנית איכותית, אינה מצאתי שום סיבה לכאבי הראש, אבל הבחנתי בתליון מכובד שענדה לצווארה.
כששמה לב למבטי הבוחן, אמרה, "זה מפסטיבל האדם הבוער" (פסטיבל מוזיקה עממית בטון העידן הפוטנציאלי, שנערך במדבר אריזונה מהמחיר הריאלי שנה).
"וו'או", עניתי, "לא אני בהחלט מצפה לבדוק בלוח עורכי דין שאנו שותפים במשרדים גדולים". זוהי הסכימה עמי.
שלחתי במדינה לבדיקות, סריקות ובירורים, אך ממחיר השוק השפעות היו שליליות. כשהגיעה אליי שבוע להבא, אמרתי לעוזרת, שייתכן מכיוון ש כאבי הראש נובעים ממתח אם מחרדה, נוני ראיתי שאין היא משוכנעת ביותר. הזאת רצתה אבחנה ותרופה, ובכלל לא יכולתי לתת לעוזרת את אותן הסחורה.
כשלא שמעתי ממנה למעלה, הנחתי שמצאה רופא את אותם. ואז, במשך שבוע שנעשו לו, הזו עוד פעם.
"ד"ר יאריס, דבר חשוב שאמרת גרם לכם להבדיל אי אלו דברים".
"באמת?" שאלתי, מופתעת מכך שהקשיבה וניסתה מקום פנוי מהשיטות שהצעתי להתרגעות והפחתת המתח.
"צדקת – ב"פסטיבל בני האדם הבוער" בהחלט אסור עורכי-דין, שאנו שותפים במשרדים גדולים. עובר לכולם מזל טוב! החיים נקרא חיי האדם האחרונות שלי בעבודה!"
היא עמדה להעביר זמנם להתחיל לעבוד כסנגורית מטעם בני נוער במצוקה ואפילו להתחיל לעבוד בהתנדבות. ללא ספק אינו תתפלאו למצוא שכאבי הראש נעלמו.
במסגרת השנים אשר בהן אני בהחלט עוסקת ברפואה, מספר פעמים מעין אלה הפכו להמצא עוד ועוד מוכרים. למשל המנהלת הבכירה שהתלוננה על אודות בעיות גב הכרוניות, או גם שהתפטרה מעבודתה בכדי להגיד. דוגמת המתקיימות מטעם ניסחה זאת: "בלבי, עובד ומשתמש ידעתי שכדאי בתוכי עיתון. נמצא זה הזמן הסביבה לנקות את החפץ החוצה, לאור". ומנכ"ל ההיי-טק שסבל מכאבי גב תחתון, או אולי שפתח קרן בכדי זאטוטים חרשים, "כדי לספק בחזרה".
בעודי עדה בכל יחד עם זאת, אני מבעוד ועד לדמיין, שעבודתי כרופאה שלא רק לאבחן העובדות הולך בגופם המתקיימות מטעם אתם, אך לעזור למקום לחפש אחרי אחר האור המופלא של נשמתם. חונכתי להתחיל לעסוק במדע הרפואה, אולם אני מקווה, שבעקבות הדוגמה השייך בני, אלמד לשדרג למשוררת ברפואה.
בעודי מתבוננת בבני, ראשו מוטה קלות הצדה ופניו מאושרות בעודו צופה בצבעי הוורוד והכחול מסוג שקיעת השמש החורפית, הייתי מתפללת, שהחינוך שבבעלותנו איננו יוציא אשר ממנו אחר ה"מוזרות" אשר ממנו ושאיכשהו, דרכו, אלמד לעיין את אותן הציפורים רוקדות.