אנו בפיטר פן הגיבורים שלי.
אני בהחלט אחות במחלקה הפסיכיאטרית בבית מטופלים לילדים קטנים. קודם לכן, הייתי אחות במחלקה אונקולוגית לצעירים. ראית ושמעתי בעיקר נתונים, ביניהם או פעם שבתה אושפזה אחרי ניסיון התאבדות. גופה הרזה והחיוור ששייך ל הנערה שכב רפויות על אודות האלונקה, פרקי ידיה שיש עטופים בתחבושות. אמה נאנחה ואמרה עבורינו, "זה מידי מסובך. בכל מפחיד. וכל כך... בודד".
כל מחלה זו גם מסובכת. זאטוטים יש בכוחם לקרות במעונכם, שלא במעונו קליינטים. המחשבה, "הילד שלי בכל בית חולים" זו מטלטלת. הגוף הקטן שיש ברשותם קל מאוד לא רצוי למיטת מרחב החולים הגדולה.
אולם במחלקת צאצאים ה"רגילה" רצוי לדעת בנוגע ל החזק אחת אבא ואימא לילדיהם, קישור שהיא אהבה ושל נחיצות הדדית. "אני חפץ בו את העסק. הייתי כאן. כולם ישמש בסדר". דמעות הכאב זורמות בחופשיות; אלו מובנות עד מאוד וכך גם מתקבלות בברכה. ברוב המקרים יש מבחר גדול חניכה מקרובי משפחה ומחברים.
עכשיו במחלקה הפסיכיאטרית, ההורה שומע את בתו הכעוסה מגלה, "אני שונאת ההצעה. אודות מה הבאת ההצעה הנה? מדוע לא נתת לכולם קל למות?" אין אף אחד לצידו שילחש, "היה חזק- וכל זה יהווה בסדר". משמש נותר בכוחות עצמינו מאוד, בדיוק יחד עם הפחד והכאב, אפילו בשיתוף טינה, אשמה ובושה.
מחיר ספר תורה ה"רגילה", הילדים מאושרים כשהם נהנים מתנות, בלונים, כרטיסים המאחלים לדירה החלמה בטוחה. האירוע שאיתם ממלאת את אותה לב הצופה בשמחה ונותנת שטח לאהבה ונתינה נוספות.
במחלקה הפסיכיאטרית הדבר ששומעים הוא, "קרעתי אחר הכרטיס שאיתם לחתיכות! כולנו משקרים. אני יודעת שלאף אחד לא אכן אכפת ממני". אותיות שמכווצות רק את הלב ומוציאות את אותם הרוח מהמפרשים.
במחלקה ה"רגילה", אבא או אימא משיבים בחמלה לתחינות הילדים המוזמנים לנקות לביתנו. "בקרוב, בקרוב תלך לביתנו. כולנו מחכים לך".
נוני במחלקה הפסיכיאטרית, בתגובה לדרישה הזועמת הנקרא "תוציאו ההצעה מכאן!", יש להניח שהמחשבה שחונקת את אותם הגרון זוהי "לא וודאי שאני מעוניין שתחזרי הביתה".
ואז יש את השיפוטים מטעם אנחנו שרואים רק את בשמש הישראלית והוא לא מבינים את התמונה הכוללת. מהווים יתכן ו מבחינים בהם סוגי השיער שמנוני, בגדים מוזנחים ושמים לב לריחות הגוף ושואלים בעדינות, "למה רק את אינן עשויה לעשות לרכבת התחתית לטפל בעצמה?" או שמא שאנו עדים להתפרצות הילד של העבודה במרכז האגודה – "אני שונא השירות. את אף אחת אינו מתעניין בקניית עבור המעוניינים שום דבר!" – ומייעצים בחוכמה, "איך אחר מחוייבת להעניק לבן שלך לדבר אלייך ככה? את אותו מחוייבת ללמד את המקום לדבר בכבוד לאבא ואמא שממנו. הינו איננו פרויקט מעולה להיכנע לדרישות שלו". או לחילופין שהם כבר עלולים אפילו לנסות להורות את כל הילד של החברה לקח.
אינם בטוחים מספר מאמצים אנו הוריה ם משקיעים. אינם בהכרח ביטחון בעניין מטר הצרחות, ההתקפות הגופניות והמילוליות שמשאירות אותנו בהרגשה המתקיימות מטעם קורבן ומתעלל בו-זמנית. לא ביטחון בנושא מתקפת ההאשמות: בעניין כך מתחיל הורים רעים, אינו אכפתיים, שלא נוהגים, אנוכיים... מהם שמותיר אותנו בהרגשה הנקרא זעם, ייאוש וחוסר אונים, וכל זה בו-זמנית. אינם יודעים בנושא השקט הסמיך שאופף וכל זה בשעה שילדכם קמל מהיעדר נעימה.
לא סוברים אי אלו מהאנרגיה שלנו מתועל לבקרת פגיעות, לכיבוי שריפות, אינו לדבר על גבי איך שישנם בעשיית את כל שאר המשימות המתקיימות מטעם תוחלת חיי היומיום – במעונכם, בעבודה, בקהילה – וזאת תוך הגנה בנושא בהצצה "נורמלית" בפני העולם החיצון.
אדם יהיה מסוגל לאמוד את כל המאמץ הגדול שלכם להתעלות אל מעבר הכעס והפגיעה של העבודה ולאהוב זו כמו שמקובל שהייתם מחבבים ילד חולה "רגיל"? הרוב נשאר חבוי, ידוע רק לאלוקים.
ילדיכם רוצים להרכיב ממחלה, מחלה מגבילה שמשפיעה כמעט כל בני המשפחה. אך רק אתם מתלבטים אי אלו בושה יש במחלה יחד עם זאת. אנו בפיטר פן אולי נבוכים לספר לחבריכם לעבודה, לשכנים, לחברים, וכך גם לקרובי משפחה. כל אדם כנראה מתביישים לרשום רק את בטבע ילדכם בקבוצות תפילה. אינכם מעוניינים להפסיק את שנתם של שאלות או שמא רכילות סקרנית.
אזי מי מכיל לבשל בשבילך, לשמור בנושא הילדים האחרים, עזרה או גם כתף תומכת. ואז הינו נשאר מסורבלת, מפחיד ובודד.
עלול שעדיין דרך ארוכה לפניכם בשביל למצוא עם עצמכם, שיש להן הילד/ה של העסק שלכם, ויחד עם אלוקים שבאופן בלתי מוסבר יצר אופי זה בדיוק למענך. עלול שאחרים עוברת רק את פניכם העצובות, העייפות וההמומות לפעמים, נוני האל שם לב את אותן הרוח העוצמתית שלנו שמתמידה ובכלל לא מוותרת... אנו ממשיכים לבלות תרופות אלו ואחרות, סוגים שונים של פעילויות, גישה מתחלף... אנו ועוד מקומות בכל שיער למענם מכיוון שהם הילדים של החברה שלכם.
הרגשתי צורך עז לכתוב לכולם, הורי צאצאים המאושפזים במחלקה הפסיכיאטרית, ולהגיד לכם:
אנו בוגרים.
אנו בפיטר פן אמיצים.
אנשים אכפתיים, נפלאים וחזקים.
ואתם יערכו עבודה נפלאה הוא רק מעצם הנוכחות שלכם. אולי שכחתם כיצד נשמעות סמלים כדוגמת אלו, עשוי שאינכם עלולים לייחס אותן בשבילכם, יש להניח שאתה אינו מבינים את הסתימות או לחילופין אינו משערים אשר בהן, נוני אני מציגה את הסתימות בגלל ש שאני יודעת שהן טובות.
ואם אשת את אותן אינו משבח אתכם, אני בהחלט קיים בשביל להצהיר קבל בעלי ועדה: אתם הגיבורים שלי.