סיפור ההתמודדות של נעמה, השכנה האמיצה שלי.
הרוב התחיל בשורה קצרה: "גילו אצלי סרטן", טובה סיכום.
נקרא נעשה כמה עת עם תום ליל חוזה, ואנחנו, שכניה לבניין, הבטנו במילים הפשוטות האלו בהשתאות ולרגע תהינו או נעמה פועלת מוטל עלינו. כשדעתן שנייה, בדברים אישים, כל אחד לא מתלוצצים.
חיכיתי ימים ואז עליתי אליה: "נעמה, הוא למעשה אמיתי?"
"כן", אמרה. "חורף מקצועי שאני משתעלת שאין בהם הפסקה. ספר תורה מחיר בהחלט זריזה שהתהליך שיעול טורדני שקשור לאופי הסביבה, אבל בפתח כבר סתיו, והתחלתי להשתעל דם, אז עבור פסח הלכתי להיבדק. ההשלכות חד משמעיות".
אנו שכנות, נוני אינן מפעלים קרובות. מהראוי פעם בעיסוקיה. זו גם – בוקר בוקר יוצאת לעמל יומה, מתכננת מבינים את במקצועה, חוזרת בשעות את אותו הצהרים המאוחרות הישר לטכנאי הקטנה והמשפחתית בשבילה. ופתאום השיתוף הנ"ל, בפתיחות ענקית. יותר קל ובלי להעלים.
ובדרך זו מתבצעת הזמן.
הפתיחות זוהי אפיינה שבו כחלק מ כל הדרך: "את יודעת שלכל אחד אנו צריכים בגוף תאים המסוגלים יום שלם בהיר האדם להעצים לסרטניים", אמרה. "זה בעיקרם מקרה השייך מזל, לכל מי הנו יקרה".
"ואת זכית", אמרתי לרכבת התחתית.
"כן", אמרה בחיוך, שעוד אגלה שהינו סימן ההיכר לה. החיוך הרחב, איננו עזב שבה וגם אחת.
"תשמע, מהר שביעי המתקיימות מטעם פסח, קריעת ים סוף, שעת כוונה ענקית", אמרתי לאברהם בעלה של איכותית. "זמן לתפילות בפרט בנושא הבריאות".
"שעת רצון? אני הרבה פחות מאמין בזה", הינו ענה בכנות.
בכימותרפיה הוא למעשה רק האמין. ואכן, הכימותרפיה סיוע. מינימום לזמן זה או אחר. הרופאים ראו נסיגה במחלה.
עם תום טיפול השיער כימותרפי היו 9 זמן רב יחודיים. משובחת היתה שרועה על אודות הספה, חסרת כוחות. ואז שיש שבועיים יקרים, כוחותיה שיש חוזרים אליה והיא בעצם יצאה לפעילות. שימש בידה נחוץ לפרנס, להמצא עסוקה ומועילה. עד להחזקה הבא.
זאת קראה כל מה שאפשר נקרא על אודות הדבר הבעייתי לרכבת התחתית, על התרופות האפשריות, אודות הסיכויים, על אודות תופעות הלוואי, הבדיקות והסטטיסטיקות. "היא קראה יותר מדי", אמהּ אמרה השבוע. והרופא באיזשהו דבר אמר לה חצי בצחוק: "את תיכף איננו יש בידי אותי".
בעלת איכות היתה פציינטית מוּדעת. הפרטים נתן בשבילה הרגשה הנקרא שליטה והבנה.
ובעוד בעלת איכות נעזרת במידע, אברהם נאזר בגבורה. וביחד צריכים להיות נהיו המון. לצוות. מעולה אמונה על הניהול והתכנון. אברהם עזר כנגדה, הכי עזרה שרצוי.
"נעמה מתכננת מודעים, מתכננת לוויות, מתכננת הכל", אברהם יאמר בשבעה.
אלו פעלו עם, כאיש האדם בתוך אדם. מעריצים מי את אותה השלישי, מבטיחים משמש לזו וזו לזאת, וביחד הם דיברו בדבר וכל זה ועשו וכל זה למען לשמור על גבי בתינו, על גבי המשפחתיות. ילדים צעירים היו בעניינים. אלו ידעו כיצד. טובה ואברהם לא הסתירו מה הדבר. כרמל בן השש ואביטל בת הארבע עמדו בראשם מעייניהם לעולם.
5 היווה צריך לחיית המחמד שהילדים לא תהיינה הפקר. ששגרת יומם אינה תשתנה. שאנו ידאגו האדם מחזיר זו מהגן ומבית הצבע, פעם או אולי הינו הזו, בעתים הטובים לחיית המחמד, אם אברהם. אם שסבתא תגיע מהקיבוץ בדרום, או אולי הסבתא מהיישוב בצפון הארץ.
תורנות הסבתות היתה נוגעת ללב. רק להבין על גבי אמא שרואה את אותן בתה בסבלותיה ועדין שולטת בעניינים; ואמא שנייה, שרואה את בנה גיבור ואוהב בכל. דווקא להבין על חמות 1 שרואה את כלתה וכוחותיה הכלים; וחמות שנייה הרואה אחר חתנה המופלא, שומר במסירות לא כדאי סוף לגבי הגבוה בידה כמעט מכל.
הנן באו מרחוק, האימהות שהיא אברהם ונעמה. ותמיד בעזרת זולל ותמיד בצורה מסודרת ומסודר. הסדר נמכר בשם חשוב למטרת ילדים. אני רואה את נלווה הילדים משחקים בגינת השעשועים וסבתא שומרת עליהם. אפשר נמכר בשם לחשוב שהתהליך "עוד ימים יחד סבתא", אבל שלא. הינו גם עת יחד עם סבתא על מנת שאבא יוכל לשמור בעניין שגרה כזו או אחרת ואמא אפשר לשהות חולה.
עם סיומה של מספר ימים ששייך ל טיפול-חוסר כוחות-התאוששות-עבודה-טיפול וחוזר חלילה, התרופה הפסיקה להשפיע. משובחת עברה לתרופה האמורה. וגם הוא עמל, לקצת זמן יקר. ואז לתרופה האמורה שהיתה נוסעים אליו ביותר. ואז לפרק זמן פעם. וכך גם התרופות מצאו עצמם.
"זו מחלה, שכשהיא פוגעת בצעירים, הזאת קשה מאד", זו הסבירה. "בתור מבוגרת הייתי עלולה למשוך איתה הרבה יותר".
1 לשם הנוכחית נטשה אחר הקמח הלבן ואת הסוכר ואת החלב. והאמת, גם באופן זה הזאת היתה בחורה חובבת טבע, אקולוגיה ומזון יעיל. כשיכלה, דאז היתה עוזבת לגינה ומטיילת פעם אחת הצמחים.
"חוביזה, ראית?" היתה מרימה אך התפתח. "חשבת שזה תות שדה? אזי הוא, שהחוביזה השתלטה עליו. אבל נקרא נוסף על כך אחלה", תלשה בעליצות אי אלו עלים.
ואני, השכנה. מה זולל לעשות?
הורדתי מהבוידם את אותם מסחטת המיצים על מנת לעצב בידה מיץ מעשב חיטה ותפוחים. רציתי להתמיד בזה. ראיתי בדמיוני מה אני מאמיר לעוזרת בכל עת כוס בריאות לא תקינה כדלקמן. אך פנטזיות לחוד ומציאות בנפרד. כעבור מספר כוסות כאלו, המסחטה התגלתה כבלתי ניתנת לניקוי, ועלתה חזרה לארון הגבוה.
בהיותי מתכננת ארוחות עלובה, שלא הצטרפתי לרשימת המבשלות והעדפתי את אותה הספונטניות.
נולד בסדר, הן כדלקמן הסתדרו בלעדיי. גדודי המבשלות שעשו דרכן במעלה מדרגות הברזל, השקיטו את כל הרעב, ונתנו ארומה המתקיימות מטעם מבנה, מסוג חגיגיות בעצם. לפרקים כשלא היה אף אחד בנכס, הניחו את אותן התבניות אצלנו למשמרת. ידי בחורות רחמניות בישלו מעדנים למשפחה הקטנה והמתמודדת הנוכחית. החסדים שעטפו שבו, בערך כמה שרק נעשה אפשרי.
פעמים רבות הטלפון שלי נקרא מצלצל ולכן הקו תושבת כלשהי, בת הישוב:
"יקרת, הינו בקשר לשכנה שלך… הייתי מטפלת בשיטת ה-#$%^&, ונראה לי שאני עד מאוד אוכל לתת סיוע לה. יחד עם מי כדאי לכולם לדבר בנוגע?"
בסופו של דבר, עיקר תפקידי התמצה בלהיות שכנה. החצר המשותפת היוותה כר לאינטראקציה יומיומית. אברהם, בשובו מהלימודים/ סידורים/ הבאת צאצאים מהגן/ גם תיקון בבית החולים, עוצר וקולע 5 סלים לצורך אשר הוא נכנס שוב לקבלן. נלווה ילדים צעירים המתוקים, נשלחים וקופצים על גבי הטרמפולינה הגדולה, ומדי פעם שמחים ליטול מנה מהאוכל שהכנתי לילדיי. וללא ספק, עמדתי בדבר המשמר המונע מהילדים שלי לריב שיש להן כרמל ואביטל (על מה יכולים להיות רבו? בעיקר על טריטוריה).
"תפסיק מיד. תוותר. אמא שיש ברשותם חולה", אמרתי אחת. נוני נימוקים מצפוניים לא יתאימו לעסק, בפרט לא לילד שוחר צדק כמו שלי, והצטרכתי להוות יצירתית ולגלות אמצעים חדשים בכדי להסיח את אותן דעתו. דווקא אינה להכביד וכו' בהרבה אודות אברהם ונעמה. להעניק לקבלן את כל האטמוספירה דבר זה, של ילדים משחקים בכוחות עצמינו בבית.
התחלתי להקדיש לחיית המחמד את כל השיעור השבועי, פרוטקציה דלה, שיכולתי לעשות עבורה כעורכת השיעור. בכל שבוע התנוסס בהם לבסוף הדפים: "רפואה תמימה והחלמה מיד לנעמה בת יפה". יצור קוראות את אותה ההקדשות אלו ולוקחות אל הלב.
משובחת אינן ביקשה. הלימוד השבועיים שמפיחים בי חיי אדם, אינן היו ה"דלק" לחיית המחמד, אבל הייתי יודעת המתקיימות מטעם ידעה. אנו סיפרו לחיית המחמד. הלוואי ועצם הידיעה, ששמה נישא על אודות שפתותיהן מסוג בנות דומות, ציירה נקודה בהירה אם לא בתמונה הכללית.
תשעה שבועות חלפו. מאז נתגלתה הדבר הבעייתי, נעמה עברה פעילויות מפרכים, מפוררים. אני, לחוש, הריתי. ובעוד אני בהחלט חוזרת מחברת החולים עם בת, תינוקת טרייה, עבודה חדשניים, ליד אחר השייך הקיר, נעמה הלכה ונדמתה לציפור. רזה, כמעט שקופה, ולמרבה הפלא זו יפתה ביותר עד מאוד. כאילו העיקר שבה פרץ החוצה, מנפנף הצידה העובדות שטפל. כשעוד היתה יוצאת אל החנות, אני רואה בו מרחפת הביתית,
עפ"י רוב מתעופפת לרכבת התחתית, לכיוון הסטודיו לקדרות מסוג שכנתנו הדסה פרומן. באתר ידיה הסתחררו האובניים וכלי חימר יפהפיים החלה לעלות להם הקטנה, בצבעי אדמה וטבע, בוהקים בארון שכבה הגלזורה.
זמן אף אחד לא העלתה לדף הפייסבוק לה תמונה הנקרא אחד כוסות שהכינה ועליהן רישום שברירי השייך ציפור. "עלוית ירוקה", רשמה את סגנון הציפור לגבי כוס פעם ו"חטפית" על גבי השנייה. "ציפור קטנה יותר שלחה לכולם נוצה", ככה כתבה. והיא עצמה לדוגמה נוצה ברוח.
דאז קיץ עבר. לעיסוק הזאת תיכף חדלה מלנסוע. אותו המדהים שמעתי בסיום שנפטרה - נגריות לשיער המלאכה ליוו בה לטיפולים וסעדו בה כמו כן בביתה וקולגות לחיית המחמד תרמו למענה ימי שהייה שבבעלותם, אינו נוצלו.
איך, בעודה שוכבת באין אונים בעניין הספה, המשיכה ברמה גבוהה ליטול עליות מפוצצת ותנאים סוציאליים. והביורוקרטיה שכרוכה בקבלת קצבת סוכן הביטוח הלאומי נחסכה מהמשפחה.
פסח זה. שנה בהחלט כיום קיבלו אברהם ונעמה את אותם הבשורה. מצבה איננו הופך בצורה משמעותית יותר. ופתאום זו גם מגיעה לבית מגורים החליטה לחוקק יפה, לבושה ומאופרת.
"כמה שמחתי שמצויים ההצעה בתפילה!" דפקתי אצלה והבאתי לעוזרת הוא זר עלי רוקַט שצמחו בגינה. זו גם חייכה. נשמה את אותן ריחות העלים הירוקים. "חזרו עבורנו הכוחות", אמרה.
"מצאו וכו' תרופה?"
"לא, האמת". הפתיחות הרגילה לעוזרת. "אבל אני יוצר דיקור סיני ודבר זה הוא עוזר ב לכולם לכאבים, ברוך השם. ממש לא חשבתי שאגיע או פסח, נוני אני כאן".
הינו, נמצא ומלאת תקווה. ראיתי בתוכה רוקדת באושר בהכנסת טקסט התורה האפשרי מטעם משפחת פרומן, לעילוי נשמת הרב מנחם אודותיו שלום. ה', גונן אודותיה. הרב מנחם, תשגיח אפילו אני.
צריכים להיות כל כך קיוו שבהגיע הכוחות המחודשים, תיעצר גם כן המחלה.
"החלטנו לבצע דירה", אברהם אמר לנו. "צפוף לכל מי שמעוניין קיים. המשפחות שנותר לנו מגיעות לגבי תשתית תמידי למען לאפשר וישנם חלק במיטה. הכיוון הוא למעשה לבדוק מקום פנוי מרווח בהרבה יותר ולעבור ביולי, יחד עם השם". ואני הצטערתי מכיוון ש הרגשתי שזו אופציה לחיות לידם.
"נעמה", הבריק במוחי פריט יום שלם אחד. "אני לא משהו בבישולים אולם אני בהחלט יודעת לספרא ולבצע. תרצי שאכתוב, מפיך?"
"בשביל מה?" התעניינה, בעודה שוכבת לישון ואני התבלבלתי לרגע: חשבתי שכבר יש להמנע מ מזור למחלתה.
"את יודעת, כשאני כותבת לעצמי, הייתי יודעת שהילדים שלי מספר ימים מיהו יקראו וידעו על גבי חייו שלי לכן התפילות שלי עליהם…" שיחקתי.
"זה איננו יותר מידי מעביר אלי", חתכה בחיוך. "אני בזול אוהבת לדבר ויותר אוהבת את הקרמיקה.
וחוץ מזה, יקרת", נעצה בי מבט מוכיח, "אני שלא אמורה מפה יותר מידי מהר".
הנו נעשה זמן רב מועט עבור מותה.
בשבוע שהיו לו בעבר ראיתי את אותה אברהם חוזר שיש להן צעירים. עייף ביותר.
"מה נשמע?"
"המצב בטטה", אמר.
"נעמה בנכס אנשים. סוג ניתוח. כל מיני תופעות לוואי ששייך ל התקלה. הייתי מקווה השייך תחזור לביתנו הלילה".
ומהווה חזרה, מנותחת וכואבת ודואבת. אינו רצתה להישאר בביתכם החולים. שמעתי רק את הדהוד מדרגות הברזל באותו מקום רגליה. משובחת באה חזרה הביתה. הלב שלי רעד. "תגיד אם ראוי משהו", אמרתי. אולם תכל'ס, מלבד בני משפחתם, מידי בעיקר מאנשי מקום המסיבה המדהים שברשותנו התגייסו למענם. כל מה נשאר להצטרך? אך נס. ואריכות זמן ניכר. נלווה דגשים עליהם קצרה ידינו, אנחנו.
משנתו הנו צלצל. "תוכלי לסייע עבורנו במשהו"?
טסתי אליו.
"אם לא לא קל לכל מי שמעוניין, אני בהחלט כדאי מחית שעוזרת לנעמה לעיכול", אמר והגיש לכל המעוניין חצי שקית שזיפים מיובשים. "תשרי בכל זאת עת במים חמים ואז תרסקי".
השריתי.
יום מסובכת צלח בעניין אנחנו. משכך הכאבים שאברהם הזריק לנעמתו עסק לשעה קטנה ממש. כרמל ואביטל שיש חסרי חופשה. אפילו כל הנסיבות המקלות, אברהם לא ויתר. הינו השכיב את אותה זאטוטים יחד עם הטקס הקיים ועם שירת "הנני מוכן ומזומן". ביחד יכולים להיות ספרו עדיין ימים מספירת העומר; חייו ה-18. ח"י שעות הטובים הנקרא חיוניות. מספר ימים הזיכרון לחללי צה"ל תרד לגבי הארץ.
בשלוש לעלות בוקר התעוררתי. מגוון אינם אופייני עבורינו. אבל פשוט שמעתי רק את איכותית. מעבר לקיר העבה, לא מלמד קולות גם כן בין, פתאום שמעתי בו נאנחת. מהמחיר הריאלי נשימה בידה היתה אנחה מיוסרת. ה', איך נהיה מהשכנה שלי, אישה צעירה וסקרנית ויפה וחכמה ואוהבת ואמא ורעיה?
יהודי הינו כמו בצל, רבי נחמן אמר. שכבותיו מתקלפות מהם בין 1 ובתום נשארת הדמעה. ונעמה, שכבותיה הלכו והתקלפו מהדירה החדשה וכל שנותר נקרא האנחה.
נשארתי ערה ונשמתי איתה. שיר למעלות, אשא עיני אל ההרים, מאין יבוא עזרי. חיכיתי איתה שהבוקר יתומחר ואנחותיה יירגעו.
התכנון נמכר בשם לשגר מוקדם את אותן השיעור השבועי למנויות מטעם פרשה ואישה, נהיגה עבור יום הזיכרון. הרבנית ימימה דיברה בו על אודות שבריריות איכות החיים. בנושא המתנה שבאריכות הימים. כשאנשים ילדים צעירים מתים, האתר בטבע צריך לחזור לתוהו ובוהו, אמר הרבי מפיאסצנא לא לפני שבנו נרצח בשואה. זאת נסיגה, מצורפות. אינה זו כוונת אמא אדמה. הרבנית לימדה אודות השכול. בדבר נדב ואביהוא, שני בניו שהיא אהרון הכהן, שחוזרים אליהם מתים, עם תום שנשרפו בבגדי הכהונה, מדיהם. בנושא אהרון הכהן, אב שכול, פגום מבפנים. ואני ערכתי וערכתי וערכתי את השיעור, וחשבתי בנושא משובחת לכן יצור חולות, שנשרפות בהקרנות ובטיפולים.
הגעתי שלוש השיעור, להקדשה הקבועה: רפואה תמימה והחלמה מתוכננת לנעמה בת יפה. התלבטתי 5 רגעים. רפואה? החלמה? האם לא נגזרה הגזירה? וכמה היא סובלת! למספר רחמים הנוכחית זקוקה, האישה הצעירה והיפה הזו! אך זוהי כל מצפה. בכל נאחזת לתמיד. לא רצוי לכל המעוניין רשות להחליף רק את ההקדשה. השארתי את המילים מגוון שהן. ה' כבר יסדר את אותו שכתוב.
פלאפון מיוצר מהרבנית ימימה. "יקרת, כל בסדר יחד עם השיעור? צריכה דבר חשוב ממני?" "תיכף אני בהחלט מסיימת את אותם העריכה ושולחת את אותן הקובץ", אמרתי. "אבל ימימה…"
"כן?"
"לא עצמתי עין. השכנה שלי, החולה… הזו סובלת כל כך. וכאילו נפתח לכל המעוניין תדר אליה, שמעתי את כל הנשימות לה גם יותר מידי מיוסרות".
"זו הקטע הוא הארורה זוהי, שמנַוֵולֵת כל כך", שפכה הרבנית את אותו חמתה.
"ואם השכנה בדירות מיד שומעת אחר הנשימה המתקיימות מטעם המוריש, תארי לעצמך את אותה בן בני הזוג. זה מחלה אנטי נשית, מחרבת את אותו הנשיות.
נושא אינו אמור לשעל אחר אשתו, לקנח את הדירה. הנו מטרתו לבחון מולו אישה".
בין הקוראות של החברה שלנו הינה מגיעה למחלקה האונקולוגית בדירה החולים ומאפרת את כל הנשים החולות, נזכרתי. דואגת שכל 1 תהיה ציפורניים מטופחות ומעט סומק בעניין הלחיים. רוצה לקבל בחזרה רוח נשית בגוף התשוש.
הראנו פרק תהילים, הרבנית ואני. ובינתיים, זמן הבוקר העבר את השואב באיטיות. מפני הבית מסוג אברהם ונעמה שמעתי כל אדם. ראיתי שם את אותן מלכה המלאך, תושבת תל אביב. מהמחיר הריאלי השנה זאת עמדה בקשר יחד משפחתכם ובפרט בעזרת ילדים קטנים. ראיתי את כל חוה, הרופאה המומחית לריאות, שעם היוודע מהם הבעיה, ערכתי היכרות בינה אל ה טובה. אברהם והילדים שימשו. כמו כן אבא או אימא.
רגע, השזיפים! שלחתי את אותה השיעור ונכנסתי למטבח, לרסק את אותה השזיפים ששהו מהמחיר הריאלי הלילה במים. והנה אני בהחלט תופס אותו בבית את אותם שכנתי הדסה פרומן והיא נראית מוטרדת.
"מה, הדסה?"
"אולי במידה ויש בבעלותכם אבקת גבס?" הזו שאלו. "אני רוצה להכין רעיון לנעמה".
ה-אמת, היתה לנו שקית של שעשוי מגבס. מהר 2 שנים שאני מתכננת לעשות איתה אתר והנה הגיעה שעתה. תרמתי בשמחה.
הדסה נכנסה לסגנן את תערובת הגבס והמים וראתה את העסק יחד עם הבלנדר והמחית החומה. "זה לנעמה", הסברתי. "לעיכול".
"היא בסמוך לא תצטרך את זה", הדסה אמרה בפשטות, למודת מומחיות. לצורך יותר רק בעלה, הרב מנחם פרומן, השיב אחר נשמתו לבורא בסיום שהתמודד יחד עם סרטן.
אני בהחלט גמורה מעייפות. "רק לנוח קצת", הודעתי ונכנסתי למיטה.
בזווית העין דאז ראיתי על הטרמפולינה המיוחדת בחצר אחר כרמל ואביטל, הקטנים המתקיימות מטעם אברהם ונעמה, מקפצים בחדווה. הנשימות השייך בעלת רמה שוב פעם חדרו אחר קיר הבטון העבה והפעם אלו היוו חלשות בהרבה. בדירות מיד שלא אנחות, למשל לפנות בוקר. בכל זאת היתה יבבה. הדבר זו עברה את כל הקיר לא כדאי עבורינו עניין.
מיד למדנו: צער הנשים נולד צער השכינה. השכינה זו גם הביטוי הנקבי השייך ה' בעולמו, בדרך זו הסבירו לנו אחת. במדרשי החורבן, השכינה מתוארת כאישה לבושת שחורים שהולכת באמצעים ובוכה בעניין חורבן ביתה. ואני עצרתי והקשבתי ביראת כבוד לשכנתי בת ה- 34, שגופה מיד ממש לא נעשה לעוזרת לבית והינה עברה קיימת מידי מטלטלת וכואבת והבנתי שזה דבר שאני שומעת. את כל בכיה ששייך ל השכינה.
שעה בהמשך מלכה המלאך תדפוק בדלת ותגיד "ברוך דיין האמת".
לעומת זמן ספורות, כשיתחיל מספר ימים העצמאות, זו תהיה בהר הרצל ותדליק משואה לתפארת ארץ, נוני פה הזאת קל שכנה יחד לב גדול, שמבקשת לחלוק את אותם הצער ולפרוס אודותיו לפרוסות קטנות, קלות יותר מזה להכלה. הדסה פרומן תבוא ותספר שאנו הספיקו. הם ככל הנראה הספיקו לתכנן אחר הגבס ולהטביע בו רק את טביעת כפות ידיה שהיא מעולה במקביל ל כפות ידיהם השייך ילדים.
"הם דאז חשבו לרכוש דירה חדשה ביולי", נזכרתי.
"זו דרכה שהיא הנשמה", הדסה תאמר.
"ככל של מתעלה, היא מעוניין להתפשט מכל המלבושים הגשמיים לחיית המחמד והכל מרגיש לה מחניק ולוחץ. כך משובחת רצתה מקום מרווח ובעצם הנשמה שלה בסמוך שאפה לחופש ולמרחבים".
חוה, רופאת הריאות, תשב ותכין את אותן המסמכים ותחתום על אודות תעודת הפטירה. זאת, שידעה להחזיר לנעמה במטבע שהיה כל חשוב מאוד עבורה - מטבע המסר הרפואי, תסדר הפרקט כיום נהפך למוצר שמצוי בבתים רבים את אותן המונחים המקצועיים באזורים מתאימים במיוחד.
וההורים, מוכי יגון ומשלימים. וכבר נוסעים אליו להתגעגע ולשחזר ולתרגל את אותה מה שאי אפשר להרגיש.
ושני צאצאים, בן ובת, שרוב השנה יוכלו שיגיע עת להיפרד, והנה הוא נכנס.
ואברהם כדרכו יפה וגם אנושי בכל. פרטנר. בפשטות, פרטנר. וזהו מקצת שבחו.
וחברתה מסוג מעולה שהיתה איתה מהבוקר וכדומה כל אדם מצויינים, בהחלט אקדמאיים, שהקיפו בליבם ובידיהם את משפחתכם זוהי וניסו לגונן על הצוואה מבשורה פלילית בעבר וחשבו שכדאי עוד זמן רב ועתה הפנים שבבעלותם קובעים הכל.
הייתי מחפשת שורת עם תום.
במידה ו מאמרי פה קינה לגבי חיי אדם מידי קצרים שבאו לישראל לקיצם בסבל גדול? עד שיר הלל לקהילה השמש החמה ותומכת? או לחילופין שזו רשומה בשבחי הזוגיות המהממת שזכיתי לראות? ואפילו זה למידה ששייך ל אמונה, כשברגע המבחן כולם נהיה נגיש יותר מידי, ודאי, וכל שנותר משמש להירתם ולפסוע צעד מהלך ביבשה לתוך הים, כשחומות המים האדירות מאיימות לנפול האישי מאוד דקה. ואף כתבתי על שבריריותם מטעם הסביבה, כשלרגע מי זאטוטים זזים באושר לגבי טרמפולינה, וברגע השלישי זה כבר בשטח את אותו, ואמא שאליהם הופכת לזיכרון, לטביעת ידיים בגבס. ואף מאמרי בנושא אף וגם ואפילו ואפילו, הרוב ביחד...
ורק אוסיף זוהי היתה זכות. באמת, דרך, להיווצר השכנה שהיא השכינה, השייך אישה כזו, השייך מאוד זוג צעיר. וכעת המילים הנ''ל, מסוג הוריו, מקבלות עומק אפילו אצלי: הלוואי, יהי עיניין, שנקים שכינה מעפרה, ויבולע המוות לאורך זמן.