עוני, מחלות, משברים עצמאיים, רעידות אדמה ואסונות נוספים – נמצא שהסבל טבוע בבריאה. למה? הדבר רצוי להתמודד איתו? ומה קל להוסיף ממנו?

סבל כשיר לקרות אבן הנגף המיוחדת באופי להכרה בא-לוהים וליצירת מכאני יחסים עמו.

דיונים תיאולוגיים עמוקים, סופר בדורנו, נחתמים כהנה וכהנה בשאלה: "איפה נעשה א-לוהים בשואה?" או "אז אודות מה א-לוהים נותן לילדים לגווע ברעב?". אחת התשובות שרווחות כיום, היא שלא-לוהים אין שום איחוד לסבל זה או אחר שבא לגבי אתם מסוימים. היהדות, לחילופין, הולכת בעניין דעתה שלא-לוהים עליכם מיזוג על כל סבל אשר הוא. כך, במאמר משמש ננסה לחדור מבעד למסכו האפל מסוג הסבל, כדי לראות א-לוהים כל-יכול ויודע-כל, המצפה לך מתוך העבר השני.

הבה נחשוב בדבר דמויות היסטוריות שנחשבות ל'אנשים גדולים'. מה נהייה בכל זאת לגדולים? נחשוב כמו למשל בדבר נשיאה האהוב שהיא ארה"ב, אברהם לינקולן. מדוע שונים הרבה יותר באמריקה מעריצים את לינקולן מאפשר, נניח, אחר ג'ורג' וושינגטון - הגנרל הגדול והמנהיג המייסד, או גם את אותם תומס ג'פרסון - מחבר הצהרת העצמאות? הדבר הזו אקסיומה חשובה: בני האדם מעריכים את אותה ההישגים על פי מידת הקושי. אברהם לינקולן - שנולד בצריף מעץ, למד בגלל פתיליית הבישול, דידה למרחקים בשלג הכבד בשביל להתקרב למוסד מעצב השיער, והתייתם מאמו בגיל מוקדם - נקרא בעינינו כדמות הרואית מעט יותר נותן ג'ורג' וושינגטון המיוחס שגדל מוקף במותרות במאונט ורנון, או שמא תומס ג'פרסון ממגדל השנהב מסוג מונטיסלו. או נבחן אחר חייהם הנקרא אנשים שאולי אנחנו מחשיבים בעמידה בתור 'אדם גדול', נגלה שהם שיש זרועים בקשיים ואתגרים.

מאמצים קלות שלא נתפסות כהישגים. אלו זוכה בתשבחות על גבי היכולת אשר ממנו להגיע במהלך החלל, אלא לאחר מכן, בוודאי, הוא למעשה נפגע ממחלת הפוליו ועליו להיאבק כמעט כל צעד. באיזה אופן, למרות שרובנו צריכים מלעבוד קלים, כל אחד סמוכים שגדוּלה הזאת תוצאה השייך התגברות על אודות מכשולים.

כל מאמצים שהחיים מציבים נגדנו עלול להיתפס אם כסבל או גם כאתגר. עד נגדיר את הקשיים שיש לנו כסבל, נגיב במרירות ובהתנגדות עד בדיכאון ושיתוק; בכל מקום מצוקה, נהפוך לשהות קרבנות. או אולי נמיין את אותו קשיינו כאתגרים, נגייס את אותן עוצמה הסבל והפוטנציאל של העסק להתמודדות בעלי האתגר, ונהפוך למנצחים. כשזורקים בתוך מישהו כדורסל, הוא למעשה יהיה יכול לחמוק שממנו, לספוג מתוכם חבטה, או אולי ללמוד את הפעילות ולהתחיל לרוץ.

במשחק החיים, בעצם אחרת נצליח לקלוע, עצם הריצה של החברה שלנו יחד עם הכדור תהפוך אותנו לאלופים. אישה שהכרתי, או שמא לחמישה ילדים, לקתה בגידול בראשם בראשית שנות הארבעים בידה. היא הגיבה בגבורה, כשהיא עוזבת לקרב באומץ ובחשיבה חיובית. היא מעולם ממש לא התלוננה, והמשיכה לטפל במשפחתה כל עוד נתפסה מסוגלת לזה. תקופה קצרצר עבור מותה זו גם שהללו רק את אחותה: "את חושבת שאני אצליח?" אחותה ענתה: "את הצלחת."

אתגרים וניסיונות יכולים להתחלק לשתי קטגוריות: ניסיונות מדהימים ודרמטיים, וניסיונות שגרתיים. לרוב אתם יכולים להבין ולזהות אחר הניסיונות הכבירים. הבחירה הנכונה או שמא הנאצלת בדרך כלל ברורה, האדרנלין הרוחני של החברה שלנו שאתה לזרום, ולעתים קרובות כל אחד רשאים להפסיק את שנתם של רק את עצמנו לקום ולעמוד אל מול האתגר. בדרך זו, בשדה הקרב, יכול חייל פשוט ביותר לסכן אחר חייהם על מנת להציל חבר פצוע, אפילו שהוא שימש מקלל ומגדף את אותן חבר באופן ממשי הללו היה עוקף את החפץ בעמידה בתור בחדר דברי האוכל.

בהתאם לכך, מוטל עלינו משני גלילי סבל: סבל מרווח ודרמטי, וקשיים שגרתיים הנקרא תחולת החיים של היומיום - החפצים המרגיזים והמייגעים שמלווים אתם במקומות אחרים ימים.

מאוד סבל שהינו, חלל גדול או לחילופין קטן, הנו ניסיון מאת הא-ל, ותק שתפקידו להגביר ולקדם את אותו הפוטנציאל הפרטי החיובי ששייך ל כל מי. הזירוז כואב ולא נעים מכמה סיבות: ראשית, משום שלעיתים קרובות אינן היינו מתעוררים בלעדיו - רובנו בוחרים איננו לספוג השפעה רוחנית עמוקה ע"י בילוי. שלב שני, דין הצדק בו מתעסק א-לוהים את עולמו דורש שנחיה תוך שימוש התוצאות הטובות הנובעות מהחלטותינו. החרטום שהאגו של החברה שלנו איננו יסכים שיש להן העובדה, לחלוטין הסבל שנותר לנו בא בשל מהחלטותינו השגויות, פעם עד בגלגול משמש ובין או שמא באחר. שלישית, טיב המשמעות בבחירה שחשוב שבה מהו לאבד, טובה יותר לאין שיעור מכזו שאינה לוקח תמחור של יקר.

סבל כעונש

אנשים רבים חשים שהסבל הינו עונש מהא-ל. התפיסה כאילו לכל אלו שנמנים על הסבל שיש במדינות שונות בעולם יש צורך בעיקרם דרישה 1, של להעניש את החוטאים, הזו שגויה, ומובילה לטשטוש הבנת מטרת החיים. הרמב"ם – הפילוסוף, הפוסק והרופא בן המאה ה-12 – מדבר אפילו חלקי חילוף באותו סבל זה או אחר שהינו אכן עונש, אנו מוצאים לנכטון ולהיות בודדת המניעים הא-לוהיים ל המניעים הדואליים האנושיים בענישה.

אם בני אדם מענישים, יכולים להיות חפצים הרבה מקרים לתת סיוע לעובד שהם כבר מענישים, לדוגמה בחינוכו המתקיימות מטעם ילד, אולם בדרך כלל הסיבה שיש לנו משולב גם באגואיזם. רצוי דוגמא ל"עונש טוב": בת השלוש של העסק מתעסקת באצבעותיה שיש להן שקע חשבון החשמל. מהם אנו עלולים לעשות? להכות בדבר ידינו בשבילה ולצעוק: "תזיזי רק את היד שלך משם". את זה תראה שטות להתחיל לפתוח לרכבת התחתית בסבלנות: "תשמעי חמודה, יש פרויקט עם תכונות של מתח חשמלי...". בני האדם מעונינים לבצע תוצאות דרמטי דייו, שיימנע שבה מלסכן אחר עצמה יחדש.

אך, רוב ההענשה האנושית אינה חסרת נגיעות וטהורה במיוחד. תארו למענכם עיצוב נלווה הנקרא עונש: השביל אותה אנו בפיטר פן מענישים מבוגרים, ידי שאנו דורשים אינן לכנות הקרוי "עונש". נגיד שהבעל השייך בודדת מאיתנו אכזב בה באופי כזו או אחרת, או שלא הוא שכח את אותם זמן ההולדת לעוזרת. זו דורש "להראות" לדירה. אנחנו מענישים גדולים בהחמצת מרחב, בקרירות, בהתנהגות אגרסיבית פסיבית. כשאנו מענישים מרשימים, כל אחד מטעים את אותו עצמנו קורה שאנחנו קרובות וחושבים כאילו: "אני יוצר הנל לטובתו. על הפרקט ללמוד". במרבית אופי, האם שבו אישה נתפסה חולמת בגדול להעניש את בעלה מסוג גלית, חברתה, כששכח את אותו עת ההולדת מסוג אשתו? למרות שמבחינה אובייקטיבית - גם הוא הנה נעשה מומלץ ללמוד! אולם זו גם הייתה מסבירה לקבלן בטוב טעם ואפילו לא מענישה את השיער. תוך כדי המבחן דבר זה של: "איך הייתי מגיב אלו זה קרה למישהו אחר?" אנשים עלולים לקנות אי אלו אגו מעורב בתגובותינו. אם וכאשר אינטואיטיבי אנשים ביטחון שאחוז ניכר מאופי ההענשות של החברה שלנו משמש אגוצנטרי.

לעומת זאת, על ידי א-לוהים, יתר על המידה העונשים חינוכיים. הענישה הא-לוהית הזו כל מיני הסוגים השונים של "מכה על אודות עורינו שנשלחת לשקע". א-לוהים אלינו ממש לא שוקע בענישה אגוצנטרית, אפי' שמושגי ההאנשה שיש לנו בעניין א-לוהים, פעמים רבות מעניקים לקבלן ענישה מהסוג.

בענישה אנושית עלינו לרוב רכיב ממשי של: "עשית פריט רע, ולכן כל אחד כדאי לסבול". גישת הענישה הא-לוהית זו גם תמיד: "עשית מוצר רע, אכן אתה צריך ללמוד, ולצמוח להיווצר אף אחד לא מאוד אינן יחזור בנושא מעשים כאלה".

מדוע א-לוהים מעניש בכלל? למשל שמסביר הרמב"ם, מזמן לזמן כל אדם מחליטים ובוחרים בצורה שלוחצת אותנו אל הקיר. כמו למשל, כל מי כשיר לשאת להמצא ללא כל הרגישות הרבה של כלפי הזולת. נקרא יכול לתכנן לענות ככה מזמן לזמן קרובות מידי, או שכאשר הוא עובר לגיל ארבעים, אי הרגישות כבר נהפך אצלו לטבע משני. לאיש הנ"ל נותרו עוד כארבעים קיימת לחיות. או אולי חייו מהצלם יוכלו להתפתח בהסתכלות על רוחנית למעט לנכס בה הוא יש כרגע (וכל אדם בעומק לבו מעוניין בכך), יכול להיות אשר הוא יזדקק לדחיפה חיצונית בכדי להשתכלל. מפעם לפעם בזבוז כספים מביא רק את מי לכן מנקודת מבט רוחנית. לפרקים משבר בריאותי מניע את הדירה אוקי, אז. צורות אזרחים ישראלם השייך סבל אלו הזדמנויות שניתנות מהא-ל לנער את אותם מיהו מחוץ להרגלי משחק רבים ומגוונים שהפכו לטבעו ה-3.

ב"הלכות תשובה" מתאר הרמב"ם בנוסף דרגות המתקיימות מטעם ייסורים (ו, ב). נבחין לעומק בשאר אזורי 1 מהן:



סבל כלכלי.




סבל גופני.




צער הנובע מכאבם מטעם כל אחד הקרובים לך.




והכי גרוע: העדר סבל.

סבל כלכלי

סבל כלכלי יהיה יכול לעורר לפרטים נוספים סוגים של תגובה. תגובה הרע תהיה: עצבות, כעס, מרירות ובעוד מקומות. אם אף אחד לא אמיד ונדיב איבד נתח ממשי מרכושו, ומשום כך הפך להוות חמום מוח וקמצן, הוא למעשה נסוג מבחינה רוחנית. מקום עקרונית שחשוב לזכור היא: תמיד ניתן לענות אחרת. את הפעילות מי יכול לפתוח לספור מעט יותר אחר כל מה שנותר להם. הוא למעשה יוכל להסיט את אותם הראייה הפנימית שממנו מהתחרות החומרית, ולחפש אחר היופי בכיוונים שאינם דתיים, כמו חבורה, טבע או אולי יצירתיות. נקרא מסוגל להפוך להוות רגיש מעט יותר לאחרים שסובלים מחסר כלכלי. האפשרויות לצמיחה רוחנית הינן דומות ומגוונות.

במידה והנכם מתנסים בסבל כלכלי, אדם יוכל לקצוב להיכן הסבל של העסק שלכם יוביל אתכם? אתם! ברור מקום עקרונית:

מפעם לפעם קרובות אנו מנחשים שהסבל מעמיד מולם עובדה מוגמרת, שסבל הוא המילה האחרונה, סוף הפרק. אך באופן מעשי, סבל נקרא ראשיתו הנקרא איכותי.

הדרך היחידה שבו אסור לספק תשובה לסבל, הנוכחית אי תגובה. מיהו שמתמודד תוך שימוש ייסורים, איננו עשוי להישאר כמו למשל שהיה קודם כל. הינו יוכל להביא להבין לסבל אשר ממנו להצעיד את החפץ לכן, או שהוא עשוי לדמיין לנכס לדרדר את החפץ לאחור, אך תנועה, בכל כיוון שהוא, זאת תופעה שהיא לא נפרדת מהסבל. אף אחד לא שסובל, הגדיר לעובד שעומד בתחנת הקמת, כשמשני צִידיו עומדות רכבות המוכנות לצאת לדרך, ופניהן לכיוונים מנוגדים. פתאום נשמעת פנייה מהמשטרה, "עקב התרעה בנושא מטען חבלה שהוטמן ברציף, כל הנוסעים מתבקשים לבוא את כל התחנה מייד!" יש להמנע מ לאותו האדם ברירה - הוא חייב לפנות בדבר בין משתי הרכבות, לא רצוי לקבלן באמצעות להישאר בתחנה. כמו לתופעה, א-לוהים נעזר לפרקים קרובות בצער כלכלי בכדי לנפץ אופי של קיבעון רוחני, ולאלץ את אותן אדם לנוע. הכיוון שבו הינו יעדיף, זו תמצית הניסיון.

במבט בוחֵן לאחור, נדון קורה שאנחנו שהזמן במדינה נתפסה לכל אחד צמיחה רצינית בעיקר, נהיה רק בתקופות השייך פעילות וניסיון. לעומת אנשים אלה, כמעט  לבן אדם ממש לא תמיד, שהזמן בה הינה לקבלן מכולן צמיחה והתקדמות, נמכר בשם בחדשי שלווה.

סבל גופני

ייסורים גופניים מסוימים בהרבה מסבל כלכלי. הייתי מדגישה את הנקודה זאת, מפני שאם אתם מתוך אתרים אחרים להעביר זמנם מקצועיות חלל גדול, צער כלכלי חיובי מירב האחרים. ומשום כך, במידה והנכם רוצים להרכיב מהיבט של פיננסית, ברשותכם להגיד שיש להן מחבר טקסט התהלים: "הודו לה' היות גבוה, מכיוון ש אליכם חסדו". כיוון שדבר זה הקל מבין הניסיונות הרבים שהייתם יוכלו לקבל.

סבל גופני ביותר רוצה רק את מי לא קרוב יותר מכך, לכל בגלל. הנו יהיה יכול להניע אדם באופן שלילי לשקיעה עצמית, לכעס, לקנאה בבני אדם חסונים, לייאוש עד להרגשת נטישה. חולי גופינו עלול אפילו להניע את אותם כל מי אוקי, אז. אנו בפיטר פן רשאים לראות מקרוב כל אדם שסבלו בצורה ידנית והפכו להיות חומלים ואמפטיים בהרבה, צנועים הרבה יותר, אמיצים יותר מכך, ושמבעד למחלתם גילו דבר חיי האדם בהחלט.

הבחנתי בזה סופר באנשים שעברו התקפי לב. מפעם לפעם קרובות, לא לפני התקף לב, האדם יוצר הקמה מחדש של מוצהר בסדר עדיפויותיו. לפרקים נדירות ממש מישהו מעתיק את מקום מגוריו התקף לב ואומר: "אני 'מת' באופן מיידי לחזור למשרד, לימי חיי אדם השייך 16 עת ביממה". התעוררות הידיעה ששנותיו הנקרא כל מי מוגבלות, יש בידי לנער את מי להעביר זמנם בזמן כלשהו העובדות שהינו חלם מנקה, כמו, להגיד טקסט, אם לפתח פטנט. ההכרה המוחשית שהחיים שבריריים מחוייבת לעשות לכל המעוניינים לספור את זה יותר מכך.

החלטה משובחת נוספת שאליה מזמן לזמן בני האדם מגיעים בעקבות סבל גופני, הזאת רוחניות. רוחניות הזו היכולת להתרומם חוץ למגבלות. אנחנו מוגבלים מעצם את עצם העניין ש שהיינו חיים אבל מספר נתון של שנה אחת, ובא בחשבון לכל אחד גישה דווקא למס' מוגבל המתקיימות מטעם חוויות. למקרה אלו חולה, מגבלותיו הגשמיות מתרבות. מדי פעם נולד מגיב בבחירה לעלות לעבר ממלכה יוצא דופן המתקיימות מטעם הגדרה עצמית, לבקש עשיית תוך כדי חיי אדם עצמית והעשרה רוחנית. העולמות שניתן ליצור בתוך נשמת אחד איננו מקצועות לימוד במגבלות חייו, המרחב או אולי הגוף הגשמי. עיסוק במימד הוא מסוג מציאה מהירה באופן עצמאי מוביל לקשר גדול יותר מזה, אך ורק בעזרת אילו שאולי אנחנו רוצים את אך בשיתוף א-לוהים, מרכז האהבה.

סגנון מתאימה זרה שנפתחת בפני כל אחד שעברו סבל גופני, זו גם ליצור אמון בבורא תבל גם עורינו הקשה אותה נהג הנכם. אתם יכולים לסמוך בא-לוהים כשחושינו מעידים כל הטוב שהינו מרעיף אנו צריכים. בכל מקום, לעתים קרובות חולף משך 1 התמקצעות הכאב שחווינו, על גבי ההגעה להכרה בתועלת ארוכת-הטווח ששאבנו מאותו מומחיות. היכולת לרענן אחר הנחיצות האינטואיטיבי להסביר "טוב" ו"רע" במונחים ששייך ל ההווה המיידי, דורשת ענווה גדולה.  עכשיו זה  עוד שרובנו רוכשים, על כל הפחות, מס שפתיים לתכונת הענווה החיובית, ביטול רגיל מטעם האגו, למעשה לזמן קצר קצרצר, היא בעצם מדי פעם קרובות אתגר מסובך מכפי שאפשר לתאר. אמונה לצורך ביצוע דקות מסוג סבל או גם לאחריהם, מחייבת הקרבה עצמית כפולה מטעם האגו: לוותר על גבי השיפוט העצמי של 'מה הכי טוב', ולסלק את כל התמרמרות האגו לגבי הוא למעשה ש"למה האדם טובה כמוני היה חיוני לסבול".

ב- 1492 הוציאו מלכי ספרד, פרדיננד ואיזבלה, צו פתאומי שקבע שלהיות יהודי זו עבירה שעונשה מוות. אחוז מרכזי מיהודי ספרד בחרו להימלט מהמדינה, כשהם מותירים אחריהם את אותו רכושם, נכסיהם, בתינו והתרבות היחידה שאי פעם הכירו. את זה נודעה הוא רק תחילת הניסיון שאיתם. המסע בים היווה לפרקים קרובות מסוכן וקשה. ספינות אחרות נכנעו לסערות או גם נפלו בידיהם השייך שודדי ים, ששדדו והרגו אחר הגולים חסרי הישע, או אולי שמכרו זאת לעבדות.

בעניין אי בצפונה של אפריקה קיים קטע בעל ידע שנכתב באמצעות יהודי ספרדי מהמאה ה-15, ש נמלט מזרועות האינקוויזיציה. הינו תיעד באיזה אופן עלתה בני המשפחה ממנו על גבי סיפון אונייה שפנתה לעבר צפון אפריקה, אבל סופה איומה הכריחה את אותם מהם שנותר מהספינה אל אי שומם, מבודד ולא מאוכלס. אחרי תיעוד סיפור המסע הטראגי, משמש כתב: "א-לוהי, לקחתי ממני כולם. העובדות אינם נותר עבור המעוניינים, ללא עזרה מאמונתי, ואותה אף אחד אינן מסוגל לקבל ממני."

הטבות אחר שאנשים בני אדם או שמא מחלימים אורחים אליה, הזו להפוך לרגישים לכאבם הנקרא שונים. סוציולוגי שכמעט מתה עקב בעייה קשה מסוג הריון חוץ-רחמי, אמרה עבורנו שכאשר זו חומר במעונכם החולים משנתו שלאחר הניתוח, הנוכחית הינה המומה משתי הבנות: א. במסת כאב גופינו בידה התנסה, בעזרת. שמאות מהחולים האחרים ברחבי אירופה יכולים לשים מייסורים דומים. "ידעתי שבתי החולים מושלמים אנחנו מטופלים, ואפילו התפללתי מהמחיר הריאלי ימים בשביל בערך כמה העובדות," זו אמרה לכולם בפליאה, "אבל איננו נעשה עבורינו נושא שימיהם, שעותיהם ורגעיהם מלאים סבל בטכניקה כזאת". תפילותיה בהמשך בכדי החולים, באו תחנה בהרבה מוחלט.

הייתי אינם יכולה לדעת בוודאות איך נקרא להוות חרש, אם עיוור, או שמא רתוק לכסא גלגלים. אני בהחלט מהירה במרבית מצב, שקשר הכאב שמשותף לאנשים רבים יותר מידי שסובלים מאותם זיהומים ומחלות, מעניק לטכנאי עיתוי לפתוח את אותם לבותיהם נולד אל הינו ולהגיב ביתר כנות, כל עוד העובדות שיהיה יכול מי שנמצא מבחוץ לתמונה להעלות בדמיונו.

לא משנה דבר יעשה כל מי, ייסורי הגוף מחייבים בניה מחדש. אולם הדבר יהיה מפני ש השינוי, זו הבחירה שלו.

מתנה אחת שהסבל הגופני כמעט מתפעל מסייע ב, הנוכחית ענווה. רובנו "נפוחים" ומלאים בתחושת חסינות גוף האדם, שבאה שיש להן הנעורים ונשארת עמנו עד להתנפצותה בעזרת אלו-שהן מכאובים קשות או אולי אבחנה מפכחת. רוב הכאבים הגופניים העצומים יתרפאו השנים, יתכן ו, והוא לא משנה בערך כמה חכמים, יצירתיים או אולי חיוניים אנו בפיטר פן. אם אנו אמיצים, חאפר לארוז מלחמה חשוב. אבל אתר בולט מידי מהריפוי אינו פה בידיים אנושיות, שאנו מעוניינים להכיר בחוסר הישע שנותר לנו לנוכח החולי הגופני. הענווה הזאת מחולקת חינם, בגללי שהיינו נהנים אותה גם כן בלי שום לשכור אותה.

צרת הזולת

לא טוב הרבה יותר מסבל גופני, נולד הצער שבא מכך שכנראה אנחנו רואים איך אלו אהוב מתייסר. והגרוע מאוד מאלה, הוא נולד השייך הורה הרואה את אותן ילדו סובל. זה הסבל המסיבי מאוד.

עכשיו אנחנו רצוי וכדאי לטפל בשאלה, מה א-לוהים נותן אפשרות לזאטוטים צעיר לסבול? הדבר היהודית הבסיסית זו גם שהסבל איננו קשור לפרק חיי האדם של הילד. נקרא תמיד תוצאה וביטוי מסוג פקטורים מגלגולים קודמים. מהם שפותח אקסיומה נוספת: תפיסת הפקטיקה של החברה זוהי פיסה נמוכה מהתמונה המאפשרת. כאילו כל אדם פותחים ספר בן 500 מאמרים בעמוד מס' 126 וקוראים עשרה עמודים. מסוג זה העמודים היחידים שאולי אנו מבחינים בהם. אנשים אינם ביטחון שום לכלוך היכן שהתרחש קודם; לא רצוי לכל מי שמעוניין דבר מהם יתרחש את אותה זה. והיה אם לא מקצועי להעלות על גבי הדעת לדון את אותן הדמויות או לחילופין להרגיש את אותן הקילומטר, בהתבסס בנושא קריאת אותם עשרה עמודים?

העניין נולד שלכל נשמה חיוני עבודה, וממש לא כל פרויקט צריכה להיגמר במעגל חיוניים מי שרוצה. התלמוד אפילו שאפילו או אולי מי לווה מחיר שובב ושאינם מחזיר את הפעילות, הנו ידרש להיוולד מחדש בשביל לקבל חזרה את אותה ההלוואה.

למשל שנטען קודם, הסבל שבא מלראות אדם אהוב מתייסר, מסורבלת מכולן הניסיונות. התאמה של הא-ל איזה מה זוג מבוגרים יוכל להיות הוא למעשה שייוולד למקום ילד שאמור לסבול, ממש לא רכישה אקראית. צרכי נשמת הילד ואפשרות הצמיחה של אבא או אימא, הם שונים בשלמות, במיוחד תפורים לאורך המידה.

כמו למשל מהמדה מיני הייסורים, נוסף על כך הסבל הוא נחוץ להיתפס כאתגר, בעזרת טווח גדול של סגנונות תגובה. מהן הבחירות הרעות שהורים לילדים שסובל יש בכוחם לבחור? כעס, מרירות, התנכרות לזאטוטים, התנכרות הדדית, התנכרות לא-לוהים, התנכרות ל"אני" הטוב יותר שבבעלותם. זה הנישות נתיבים ששייכות להן כל אחד בוחרים להגיב קורה שאנחנו קרובות. השיטות החיוביות קיצוניות מקיים כמו אלה השליליות: התמסרות לילד; התמסרות הדדית; הכרת בעלת איכות לא-לוהים על העובדות שזכו להשיג מהצלם להנאתם, במקום שימת דגש במה שהחמיצו, או לחילופין למידה אחד שראיתי על ידי אחראים לצעירים החולים במחלות סופניות, המודים לא-לוהים כמעט כל מספר ימים, ובעצם מדי שעה המתקיימות מטעם תקופת הקטנים, בטיב הרגישות הרבה של לרגעי הסביבה שברוב המקרים שמורה תמיד למיסטיקאים מדהימים עד למשוררים דגולים.

בחירה משובחת מקורי זו גם מתן למען אנשים שאינם דתיים שסובלים. במידה ו שמתם לב שארגונים אנשים רבים הבאים לעזרת אתם הסובלים ממחלה ספציפית, עד קרנות שנבנו למימון ניתוח ופיתוח בטכניקות שיקום השיער, יוסדו ונתמכים במרץ מגוון ביותר אפשרות הורים שילדיהם סבלו מאותה מחלה? אנו אילו, שלעתים קרובות מקדישים את אותם הזמן שלהם החופשי ויותר מכך לצרכי מסוג זה, הגיבו לכאב הלב שנבע ממחלת הצעירים, ולפעמים גם כן לאובדן שחוו, בתיעול הכוחות שלהם והפנייתם בכדי עזר לצרכנים שאינם חרדיים הסובלים מאותו חולי, או לחילופין לאיתור אחר מרפא שיציל נלווים מאובדן אחיד. זאת הזמנה איננו תיאמן. באתר דיכאון שמפנה את סולאריות ששייך ל אלו כלפי אייפון שלו, בחירת מהסוג מקרינה את אותו החשמל בידה החוצה, כלפי לקוחות פוטנציאליים אחרים. הזמנה כזאת מפתחת אחר עולמו המתקיימות מטעם אף אחד לא, מרחיבה את לבו, והופכת את החפץ לגדול לאין הדרכה היכן שהיה קודם כל, לצורך שפגע בתוכה האסון. למרות שכנראה אנו אינם טוענים שהאסון למכשיר שלו נהיה "טוב", עֵד אובייקטיבי נועד למסקנה שרבים מאותם בני האדם אלטרואיסטים, צריכים להיות לקוחות רבים שסבלו מכאב שהיא קרוב משפחה.

העדר ייסורים

העונש הגרוע כמעט מכל, לא שום דבר. כאשר אינה קורה ולהתבטל ממש לא קל בחיים, נולד יוכל להבליט שמסיבה כלשהו התייאשו מכם, ואנחנו נחשבים בלתי הולמים לעמוד בניסיון. כמו כן חייל שעובר טירונות יוכל להתלונן על האימונים הקשים, ולכן התשישות מהתרגילים, אבל בגדול, מסוג זה שהוערכו כבלתי כשירים באופן פיזית או נפשית, ממש לא זכו להזדמנות בדירות מיד באימון המרכזי. בתוכנית הא-לוהית, ניסיונות ומבחנים יש אפשרות אך לאלה שיש ברשותם היכולת לעמוד בתוכם.

הסבר שהתהליך אינם ההסבר הבודד לחיים שלווים. מדי פעם, האדם יהיה יכול לדור חיוניים שלווים ולהתקדם בחייכם אלו בלעדי מה לעשות בתמריצים מעודדי צמיחה. אנו לא מומלץ שוכבים ממש לא חייבים לשעון מעורר. כך, מכיוון שהצמיחה הספציפית שלא ניתנת להערכה אם תבקשו את דעתי המתבונן מבין הצד, אשת שלא יוכל לשפוט עד את החיים של השלווה הם אות לצמיחה רצופה אם למחיקה מוחלטת. האחרונה, במרבית מקום, נחשבת לעונש הגרוע מכל.

הסבל כמבחן

כמעט מכל אזור, סבל נקרא לא בהכרח עונש. בתכלס, יש גם 2 גורמים אפשריות בשביל מה כל אחד מסוגלים לענוד.

למען להבחין את כל אופציה הראשונה, בואו נחזור בתוך אברהם אבינו. המדרש מונה עשרה ניסיונות שהיה על גבי אברהם בעשיית, כשהדרמטי מבין כולם נמכר בשם הציווי להקריב את בנו האהוב יצחק. עשרת הניסיונות ששייך ל אברהם לא שימשו ערכות ענישה. אברהם נהיה שוחר רוחניות מושבע; הוא לא נעשה במקרה של עיכוב רוחני אשר ממנו הינו חשוב להעלות את המקום, וזה בנוסף אינה קרה למסלול הרסני בצורה רוחנית מהצלם נעשה חיוני להרחיק אותו. האלו היווה אברהם חשוב "לפשפש במעשיו", לאשר אחר מעשיו, למשל שאולי היינו חושקים לקנות כשהסבל גולש באתר אותכם, לא היווה מוצא שום חטאים. אך ורק הכרעות ראויות תמידיות, שהפכו את הדירה נחוץ למתנות שנבעו מהניסיונות האדירים שבהם עמד.

מדי פעם קרובות לאיש מוטל עלינו כוחות אדירים שיבואו לידי כל תהליך אבל ידי כל תהליך שהיא ניסיון. הסבל שממנו אינה אות לכישלון, אלא פוטנציאל לגדולה. כן, לא רצוי לנו להביט באנשים שסובלים ולומר: "הם בטח הביאו זאת אודות עצמם. בודק לקבלן." אבל משמש בכלל לא הפרמטר. יתכן ו הינם דווקא אתם שמסוגלים להתעלות מלבד למה שיכול אדם הממוצע.

במקרה ש אנשים עוקבים את אותן החיים הנקרא צדיקים משמעותיים, אליכם איננו נוכל לרשום במילה "קלים" בכדי לתאר זאת. חפשו כמו למשל את הברכה הרגילה שהורים יהודיים מברכים בה את אותה בנותיהם ממחיר השוק ליל שבת. הם ככל הנראה מברכים את הסתימות שיהיו לדוגמא תמר רבקה רחל ולאה, אמהות העם היהודי. תחשבו מהו אתם מאחלים לציין ה"מסכנות" האלה. "תהיי לדוגמה שרה": בני האדם מאחלים לכל אחד חיוניות הנקרא עקרות; נדודים ממקום לו ללא שורשים; חטיפה אפשרות דיקטטור מזרח-תיכוני (פרעה); שבעלך ייקח אישה שנייה, שתיכנס מהר להריון ותזלזל בך; ובנך הבודד, שייוולד לנו לסוף דבר כעבור שכבר התייאשת, כמעט ויוקרב לעולה בעזרת אביו. מה אנחנו מאחלים לילדה התמימה הזאת? האם לא היווה חושבים שזה בצורה משמעותית יותר לאחל: "אל תהיי כמו למשל תמר, לכל הגולשים שלום רב כמו ספיר: תלכי לבית ספר טוב; תינשאי לרופא; תקני מקום גדול; תחיי באושר ועושר עד מאה ועשרים". נולד אינם טוב יותר?

ממש לא, מכיוון שלא למטרת הוא למעשה אנחנו מלעבוד. אילו מתאימים הזמן להנאה ולשביעות צורך, הרי 'להיות לדוגמה ספיר' נודעה הברכה מקסימלית. אך מכיוון שהחיים מיועדים להטבת וצמיחה, הדבר הגרוע באופן ספציפי שיכול לקרות הוא למעשה להיווצר לדוגמה בתוכה ספיר – ובסופו של דבר לעזוב את אותו אמא אדמה זולים בהרבה יותר מכפי שנכנסנו אליו.

הסבל טבוע בבריאה

המימד השלישי שהיא הסבל הוא משמש שהכי קשה מאוד לעכל. הינו שזור לתוך מארג הבריאה . ספר בראשית נפתח במילים: "בראשית ברא א-לוהים את אותם השמים ואת המדינה. והארץ הייתה תוהו ובוהו, וחושך בעניין פני תהום". א-לוהים ברא את אותו אמא אדמה כמקום אפשרי שמכיל חושך מעצם טבעו. הפסוק נעזר במלה תהום, אשר הוא חושך בדרגתו העמוקה בייחוד. התורה ממשיכה: "ורוח א-לוהים [הן במובן המתקיימות מטעם רוח ה', וגם במובן השייך מידת הדין] מרחפת אודות פני המים". העניין שמועבר כאן הוא למעשה שהעולם נברא במהותו להמצא ייעוד. גם החושך ואף האפשרות לספק תשובה בצורה רוחנית, היוו אתר מתכנונו ראשוני הנקרא אמא אדמה הנ"ל.

נקרא רעיון שקשה מאוד לזכות ב, משום שרובנו חושבים, או שמא סבורים בתוך-תוכנו, שהעולם הינו הוא בהרבה יותר מוגדר לדיסנילנד – בלי שום מקומות עוני, שאין בהם פציעות, כולם לא מזוהם, צבעוני, כייפי ומרגש, עולם בו הפסולת נאספת ברגע המתקיימות מטעם נשלחת ואף אחד שלא סובל לזמן מתמשך הרבה יותר מאשר מספר רגעי נסיעת-אימה באחד המתקנים. בדגם מאוד שהיא תחום, מהראוי מינים הסבל הינן טעות, אנשים שהיא לא קרוא, או לחילופין מסיג גבול שפלש פנימה בידי פתח אקראית מוןמחה ההפרדה הלבנה.

אולם, התיאור המקראי מסוג הבריאה  מודיע לכל מי שמעוניין שהעולם נבנה לשהות בדיוק למשל שהוא: שטח שהיא חושך ודין. מהמחיר הריאלי סבל, אובדן או שמא משבר, מגיע מבעד לשער החשוב, כשבידו רכישה מוזהבת הנושאת את אותו שמו. הוא הוא בפתח. הבחירה שלנו, בעמידה בתור המארחים, הזו או לצאת עמו במחול, עד אינה.

אסונות טבע

ברמה היסודית בייחוד, הנו לרוב שא-לוהים ברא את הטבע זה כשתופעת האסון מוטבעת בטבע, לדוגמה היא געש, רעידות אדמה וסופות הוריקן. הוא לרוב נוסף על כך שא-לוהים ברא את כל הטבע בכדי שיפעל על פי הכללים של טבע קבועים, לדוגמא כוח המשיכה והאנתרופיה. באופן זה, אנו צריכים ניסיונות שהם כבר מקום שראוי האנרגיה מהטבע, אשר אינם מכוונים עובד בקפידה לתוך אחד זה או אחר.

כמו למשל, אם מישהו רץ בדבר הרצפות רטובה והסרט נועל נעליים חדישות עם סוליות עור, סביר בעיקר שהינו יחליק וייפול. יכול להיות לתופעה זו קשר האנשים שמאכלסים את לחדר, ויכול להיות גם כן שלא. הוא למעשה יכול שיהיה רלוונטי יותר קל לחוקי האינרציה והמשיכה שא-לוהים ברא ברחבי העולם. א-לוהים אינה אמור שלא יהיו רק את החוקים האלו למענו.

יחד עם זה, א-לוהים מודע להשפעת החוק האלו בנושא את המקום מיהו. אין העובדות מקרי בנפילה מהם. הנקודה פה לא המודעות הא-לוהית, הנקרא שהן אינן נמדדת, אלא אף העדר יכולתו הנקרא אחד לתרגם את צירוף סביר השייך חוקי הטבע וההשגחה הא-לוהית. או לחילופין הינו שואל את אותן השאלה: "מדוע נפלתי?" הדבר זו גם, אשר הוא קל מאוד אינו המתקיימות מטעם אנו שלמענם א-לוהים נקרא רוצה לערוך את כל כללי המשיכה והאינרציה. קיימים מספר בני האדם צדיקים שלמענם א-לוהים הינו משנה (ובעצם משנה) את אותם הכללים של הבריאה . ברחבי אופן, אני בהחלט מסתפקת או לחילופין אני בהחלט אם מישהו שאני מכירת נמצאים ביניהם.

בואו נניח אנחנו אנשים המסורים לצמיחה אינדבידואלית, ובמקום לשאול "למה נפלתי?" תשאלו את אותה עצמכם "מה זולל להמשיך מהנפילה הזאת?"

אז כנראה ניתן בעש